אישה שיש לה דירה: האם בית הדין הרבני יחייב את האב במדור הילדים?

אחת הסוגיות הנפיצות ביותר בכל הליך גירושין הנוגע למזונות קטינים היא שאלת דמי המדור (ההשתתפות בהוצאות שכר דירה או משכנתא עבור הילדים). כאשר האישה המשמורנית משלמת שכר דירה חודשי, הדין ברור – האב מחויב להשתתף בעלות זו (לרוב בשיעורים של 33% עבור ילד אחד, 40% עבור שני ילדים ו-50% עבור שלושה ילדים ויותר).

אולם, מציאות משפטית מורכבת מתעוררת כאשר האישה היא הבעלים של הדירה שבה היא מתגוררת עם הילדים (למשל, כאשר היא רכשה את חלקו של הבעל בדירה במסגרת הסכם הגירושין, או כאשר מדובר בדירה שהייתה בבעלותה מלפני הנישואין). במקרים כאלו, טוענים אבות רבים: "אני לא אמור לממן לגרושתי את המשכנתא או להגדיל את ההון העצמי שלה. הילדים גרים אצלה ממילא, לכן אין סיבה שאשלם לה דמי מדור!".

האם טענה זו צודקת מבחינה משפטית והלכתית? האם במקרה כזה של אישה שיש לה דירה, בית הדין יחייב את האב במדור הילדים? או שמא הוא יפטור אותו מכל תשלום?

מהות חובת האב במזונות ובמדור הילדים

כדי לענות על השאלה האם בית הדין יחייב את האב במדור הילדים, יש להבין תחילה את מקור החיוב במשפט העברי.

על פי ההלכה (שולחן ערוך, אבן העזר סימן עא), חובתו של אב לזון את בניו ובנותיו עד גיל שש היא חובה מוחלטת. מגיל שש ומעלה, החיוב הוא "כתקנת חכמים" ומדין "צדקה". כיום, בעקבות תקנות הרבנות הראשית, חובת המזונות של האב הורחבה והיא מחייבת מבחינה משפטית עד גיל 18 (כאשר מגיל מסוים הדבר נדון תחת גדרי צדקה מחמירים בהתאם ליכולת הכלכלית).

מלבד הוצאות המזון (האוכל והכלכלה), חלה על האב חובה נפרדת וברורה: החובה לספק מדור (קורת גג) לילדיו. הרמב"ם והשולחן ערוך (אבן העזר סימן עג) פוסקים כי האב חייב לתת לילדיו "כסות, כלי תשמיש ומדור".

אולם, קיים הבדל עקרוני בין חובת הבעל כלפי אשתו לבין חובתו כלפי ילדיו: בעוד שכלפי האישה פועל הכלל "עולה עמו ואינה יורדת" (היא זכאית לרמת החיים הגבוהה שאליה הורגלה או שאותה הבעל יכול לספק), לגבי הילדים הכלל שונה. האב אינו נותן לילדיו "כפי עושרו", אלא "כפי צרכן בלבד". המשמעות היא שעל האב מוטלת החובה לספק את צרכיהם ההכרחיים והבסיסיים של הילדים, לפי המקובל בחברה שבה הם חיים, ולא מעבר לכך.

הדירה של האם מול חובת האב במדור הילדים

פסק דין של בית הדין הרבני הגדול (תיק 1336937/2) מפי הרכב הדיינים הגאונים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב מיכאל עמוס, עוסק בדיוק בדילמה זו.

במקרה הנדון, בני הזוג התגרשו, והאם קנתה את חלקו של האב בדירה המשותפת שלהם. האם לקחה משכנתא גדולה כדי לממן את רכישת חלקו של האב, וכיום היא מתגוררת בדירה זו (הרשומה על שמה) יחד עם ילדיהם.

האב פנה לבית הדין האזורי וביקש לפטור אותו לחלוטין מתשלום דמי מדור, בטענה שהוא לא אמור לממן לאם את רכישת הדירה או את המשכנתא שלה. בדעת רוב, פסק בית הדין האזורי לטובת האב וקבע כי מכיוון שלאם יש דירה בבעלותה שבה מתגוררים הילדים, והיא משלמת הלוואת משכנתא כדי "להשביח את הונה", הרי שהאב פטור מתשלום דמי מדור. האם (המערערת) לא ויתרה והגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול.

פסיקת בית הדין הגדול: הדירה שלה, המדור עליו

בית הדין הרבני הגדול הפך את החלטת הערכאה הקודמת, וקבע פסיקה עקרונית: העובדה שהאם היא בעלת הדירה ומשלמת עליה משכנתא, אינה פוטרת את האב מחובתו המוחלטת להשתתף במדור הילדים.

הדיינים הסכימו עקרונית עם טענת האב לפיה "אין מקום לפסוק דמי מדור כאשר הדירה היא בבעלות האם... הואיל והאב לא אמור לממן את רכישת הדירה של האם". הדיינים הדגישו כי תשלום המשכנתא על ידי האם משמש לשתי תכליות: שמירת ההון שלה וסיפוק מדור לה ולילדיה. האב, כאמור, אינו מחויב לממן את השבחת הנכס של האם.

אך כאן הגיע המהפך המחשבתי בהחלטת בית הדין: בית הדין שאל שאלה פשוטה: מה היה קורה אילו האם הייתה קונה דירה להשקעה ומשכירה אותה לאחרים, ובו זמנית שוכרת דירה אחרת למגוריה ולמגורי הילדים? התשובה ברורה – במקרה כזה, האב בוודאי היה מחויב להשתתף בדמי השכירות במסגרת חובתו במדור הילדים. "אין בעובדה שלאם דירה והיא בעלת הון כדי לפטור את האב מחובתו במדור".

מעבר לכך, בית הדין קבע כי אין כל היגיון הלכתי לחייב את האם להעניק לילדים "מדור בחינם" רק משום שיש לה דירה. זכותה המלאה של האם (המשלמת כסף רב על הדירה כדי שהילדים לא ייפגעו ממעבר דירה) לדרוש מהאב את השתתפותו הכלכלית. כדברי בית הדין: "בתמורה לדמי המדור - דמי שכירות, היא תאפשר להם לגור בדירתה... ולפיכך מהיכי תיתי לפטור את האב מחיובו ולכפות על האם לתת מדור לילדיה בחינם?". בית הדין אף המשיל זאת ל"אישה מינקת שיש לה חלב" – האם יעלה על הדעת לחייב אותה להניק תינוק זר ללא תשלום, רק משום שיש לה את האמצעים לכך?

איך מחשבים את דמי המדור בפועל? הפתרון של בית הדין

לאחר שקבע כי האב מחויב עקרונית במדור הילדים, בית הדין ניגש לקבוע את שיעור החיוב המדויק.

כאמור, האב אינו מחויב לשלם אחוזים מתוך תשלום המשכנתא הגבוהה של האם (שהרי המשכנתא משרתת את רכישת הנכס שלה), ואינו מחויב לממן לילדים מגורי פאר. החיוב שלו הוא לספק להם מדור "ראוי, כדי צרכם".

לכן, הפתרון המשפטי והכלכלי שהציג בית הדין הוא יצירתי : במקום לחשב אחוזים מתוך המשכנתא של האם, יש לבחון כמה עולה לשכור דירה רגילה והולמת באותו אזור מגורים. "האב ישלם סך 40% מדמי שכירות דירת ארבעה חדרים באזור שבו גרו הצדדים בעבר ושהאם ממשיכה לגור בו". (האחוז נקבע בהתאם למספר הילדים, במקרה זה, 40% לשני ילדים). כך, מצד אחד האב ממלא את חובתו האבסולוטית למדור ילדיו, ומצד שני הוא אינו נושא בנטל המימון הקנייני של גרושתו.

במקרה שבו מתעוררת מחלוקת הנוגעת לתשלומי מזונות, דמי מדור, משכנתאות או חלוקת רכוש בגירושין, מומלץ ביותר שלא להתנהל לבד, אלא לבחון את נסיבות המקרה לעומקן בטרם נקיטת הליך משפטי. משרד עורכי הדין עובדיה-שוירץ עומד לרשותכם למתן ייעוץ אסטרטגי, דיסקרטי ומדויק, כדי לנווט את התיק שלכם בבטחה בשתי הערכאות, ולהבטיח פתרון צודק לכם ולילדיכם.