לא אחת מגיעים למשרדנו הורים המתארים הפרה של זמני שהות מצד ההורה האחר, אך מוסיפים מיד: "זה קרה רק פעם אחת". קיימת לעיתים הנחה שלפיה כל עוד לא מדובר בדפוס מתמשך של הפרות, מניעת קשר או ניכור הורי, אין משמעות משפטית של ממש לאירוע בודד.
פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מלמד כי הנחה זו אינה נכונה. גם הפרה חד-פעמית אחת של זמני שהות עשויה, בנסיבות המתאימות, לחצות את הגבול שבין מחלוקת הורית רגילה לבין התנהגות המקימה אחריות נזיקית ומצדיקה חיוב בפיצויים.
בתלה"מ 12125-04-21 פלוני נ' אלמונית, שנדון בפני כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, הורה בית המשפט כי הילדים ישהו עם אביהם ביום 1.9.2020 כדי שיוכלו להשתתף בחתונת דודם. למרות ההחלטה, האם הוציאה את הילדים מוקדם ממסגרות החינוך, נסעה עמם לצפון הארץ וניתקה את האפשרות ליצור עמם קשר עד למחרת.
בסופו של ההליך חייב בית המשפט את האם לשלם לאב 35,000 ש"ח בגין כאב וסבל, וכן 10,000 ש"ח נוספים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
החשיבות של פסק הדין אינה רק בגובה הפיצוי. החשיבות היא בכך שמדובר באירוע נקודתי אחד. לא הוכח דפוס של עשרות הפרות, לא נקבע שמדובר בניכור הורי מתמשך ולא היה צורך להראות מסכת ארוכה של סיכול זמני שהות. בית המשפט בחן את חומרתו של האירוע הבודד וקבע כי בנסיבותיו הוא מצדיק סעד נזיקי.
לא צריך להמתין להפרה חוזרת כדי שהאירוע יהיה משמעותי
פסק הדין מחדד נקודה חשובה. השאלה אינה רק כמה פעמים הופרה ההחלטה, אלא מה התרחש באותה פעם.
במקרה שנדון, האב פעל מראש. הוא ביקש לשנות באופן נקודתי את זמני השהות כדי שהילדים יוכלו להשתתף בחתונת אחיו. משלא הושגה הסכמה, הוא פנה לבית המשפט. האם הגישה תגובה והתנגדה, ובית המשפט הכריע לאחר שעיין בטענות הצדדים. בהחלטתו מיום 31.8.2020 הורה בית המשפט כי הילדים ישהו עם האב ביום שלמחרת כדי לאפשר את השתתפותם בחתונה. ההחלטה נצפתה על ידי באי כוח שני הצדדים, ואף ניתנה החלטה נוספת שהבהירה כי ההחלטה עומדת בעינה.
למרות זאת, האם הוציאה את הילדים מוקדם ממסגרות החינוך ונסעה עמם לצפון הארץ. האב הציג גם תיעוד נסיעה בכביש 6 וכן תמליל שיחה עם הילדים, שבה סיפרו כי נסעו לכינרת וכי הם עצובים שלא השתתפו בחתונה.
כלומר, לא היה מדובר באיחור במסירה, בטעות בשעה או באירוע שנוצר בשל מחלה פתאומית. מדובר היה בהתנהלות אקטיבית שנועדה לסכל החלטה שיפוטית ברורה. זו בדיוק הסיבה שבית המשפט לא התייחס לאירוע כאל "פעם אחת בלבד", אלא בחן את חומרתו לגופה.
האם כל הפרה חד-פעמית מזכה בפיצוי?
לא. וזו הבחנה חשובה.
בית המשפט עצמו הדגיש כי דיני הנזיקין בתוך התא המשפחתי מופעלים בזהירות ובמשורה. החשש הוא ברור: אם כל מחלוקת, איחור או ביטול של מפגש יהפכו לתביעת פיצויים, הסכסוך ההורי רק יחריף והילדים יהיו הראשונים להיפגע.
הפסיקה שאליה הפנה בית המשפט מדברת על מקרים חמורים יותר, שבהם קיימת הפרה משמעותית וגסה של זמני השהות, שנעשתה בזדון ותוך פגיעה ממשית בטובת הילד ובזכויות ההורה האחר.
לכן צריך להבחין בין חד-פעמיות לבין קלות האירוע. העובדה שאירוע התרחש פעם אחת אינה הופכת אותו בהכרח לחסר משמעות. אירוע אחד יכול להיות שולי, ואירוע אחד יכול להיות חמור מאוד.
מה הפך את המקרה הזה לחריג?
בית המשפט שם דגש על כך שהאם פעלה בניגוד להחלטה מפורשת שניתנה יום אחד בלבד קודם לכן. עוד נקבע כי המעשה נעשה באופן מכוון ותוך התעלמות מזכויות האב ומהאפשרות של הילדים להשתתף באירוע משפחתי משמעותי.
בית המשפט קבע כי ביחס לאירוע זה יש מקום לדון בתביעה הנזיקית בשל חומרתו של המעשה והכוונה להרע, תוך הפרה בוטה של החלטת בית המשפט.
זהו למעשה המסר המרכזי של פסק הדין: אין חסינות לאירוע רק משום שהוא חד-פעמי. כאשר ההפרה מתוכננת, מודעת ובוטה, גם אירוע בודד יכול להצדיק תגובה משפטית משמעותית.
הראיות חשובות לא פחות מחומרת האירוע
פסק הדין מלמד גם שיעור חשוב בניהול נכון של תיק.
האב לא הסתפק בטענה כללית שהאם מנעה ממנו לראות את הילדים. הוא הציג את הפניות שקדמו לאירוע, את הבקשה שהגיש לבית המשפט, את תגובת האם, את ההחלטות שניתנו, את נתוני הצפייה בהחלטות, את ההתכתבות עם מחנכת בית הספר, את אישור הנסיעה בכביש 6 ואת השיחה עם הילדים.
מנגד, בית המשפט ציין כי האם לא הציגה גרסה עובדתית סדורה וטענה שאינה זוכרת את האירוע וכי ההחלטה לא הובאה לידיעתה. בית המשפט אף התרשם כי עדותה בחקירה הנגדית הייתה מתחמקת.
בתיק שבו מבקשים לטעון כי אירוע חד-פעמי חמור מספיק כדי להצדיק פיצוי, יש חשיבות מיוחדת לתיעוד. ככל שמדובר באירוע בודד, היכולת להוכיח במדויק מה קרה, מתי קרה ומה ידע כל אחד מהצדדים הופכת משמעותית עוד יותר.
האם קיימת חובת זהירות בין הורים?
בפסק הדין נקבע כי בנסיבות המקרה קיימת חובת זהירות.
בית המשפט הפנה לסעיפים 15, 17 ו-18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, העוסקים בחובות ההורים לדאוג לצורכי ילדיהם, לפעול לטובתם ולפעול בהסכמה בעניינים הנוגעים לאפוטרופסות.
עוד נקבע כי הזכות להחזיק בילד כוללת גם את זמני השהות של כל הורה עמו. כאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה, בית המשפט מוסמך להכריע, ומשניתנה הכרעה יש לקיים אותה.
במקרה שנדון קבע בית המשפט כי לאם הייתה חובת זהירות קונקרטית כלפי האב מכוח ההחלטות שניתנו יום קודם לכן, וכי היא הפרה את החובה באופן בוטה כאשר פעלה לסיכול זמני השהות שנקבעו.
גם בלי נזק כספי ניתן לפסוק פיצוי
האב לא הוכיח נזק ממוני ישיר. לא נטען כי הפסיד שכר ולא הוצגה הוצאה כספית מיוחדת שנגרמה בעקבות האירוע.
הנזק היה בעיקרו לא ממוני: עוגמת הנפש מכך שילדיו לא השתתפו בחתונת אחיו והדאגה שחווה כאשר לא ידע היכן נמצאים הילדים ולא הצליח ליצור עמם קשר.
בית המשפט העמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על 35,000 ש"ח. לכך נוספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.
גם כאן יש חשיבות מיוחדת לכך שמדובר באירוע יחיד. בית המשפט לא נזקק להצטברות של עשרות אירועים כדי לקבוע שהאב חווה פגיעה ממשית המצדיקה פיצוי.
מה מבדיל הפרה חד-פעמית "רגילה" מהפרה שיכולה להצדיק תביעה?
אין נוסחה מתמטית, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. עם זאת, מפסק הדין ניתן ללמוד על מספר נתונים בעלי חשיבות.
ככל שקיימת החלטה שיפוטית ברורה ומפורשת, ככל שהוכח שההורה המפר ידע עליה, ככל שהפעולה שנעשתה הייתה מתוכננת ומכוונת יותר, וככל שנגרמה פגיעה משמעותית יותר בילדים ובהורה האחר, כך מתחזקת האפשרות שמדובר במקרה החורג ממחלוקת הורית רגילה.
לעומת זאת, תקלה, איחור, אי הבנה או אירוע שנבע מנסיבה מוצדקת אינם נמצאים בהכרח באותו מישור.
השאלה הנכונה אינה רק "האם זו הייתה הפעם הראשונה", אלא מה בדיוק נעשה באותה פעם.
שאלות נפוצות
זו הייתה רק הפרה אחת. האם עדיין ניתן לתבוע?
כן, בנסיבות חריגות. פסק הדין מלמד שאין חובה להוכיח דפוס ממושך של הפרות. גם אירוע אחד יכול להצדיק פיצוי אם מדובר בהפרה חמורה, מכוונת ומתועדת של החלטה שיפוטית.
ההורה השני איחר פעם אחת להחזיר את הילד. האם גם זה מצדיק פיצוי?
לא בהכרח. פסק הדין אינו קובע שכל הפרה חד-פעמית היא עוולה נזיקית. חומרת האירוע, הכוונה, הנזק והנסיבות הם שיקולים מרכזיים.
האם חייבת להיות החלטה של בית המשפט?
בפסק הדין הזה הייתה לכך חשיבות רבה. ככל שההחלטה ברורה יותר והוכח שהצד השני ידע עליה ובכל זאת פעל בניגוד לה, הטענה חמורה יותר.
האם אפשר לקבל פיצוי גם אם לא נגרם נזק כספי?
כן. במקרה שנדון נפסק פיצוי בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש, אף שלא הוכח הפסד כספי ישיר.
האם צריך להמתין שההפרה תחזור על עצמה?
לא בהכרח. זו בדיוק אחת הנקודות החשובות בפסק הדין. במקרים חמורים אין חובה להמתין להפרה שנייה, שלישית או עשירית כדי לבחון אם קיימת עילה משפטית.
איך משרד עובדיה-שוירץ בוחן הפרה חד-פעמית של זמני שהות?
כאשר מגיע אלינו הורה ומספר על אירוע חד-פעמי, אנחנו לא בוחנים רק את מספר ההפרות. אנחנו בוחנים את האירוע עצמו.
אנחנו בודקים מה בדיוק קבע בית המשפט, האם ההחלטה הייתה ידועה להורה השני, מה נעשה כדי לסכל אותה, האם קיימות הודעות או ראיות מזמן אמת, מה היה הנזק שנגרם והאם מדובר במעשה מכוון או בתקלה שניתן להסביר.
לא כל אירוע מצדיק תביעה נזיקית. לעיתים הדרך הנכונה תהיה בקשה לאכיפת החלטה, חיוב בהוצאות או קבלת הוראות ברורות יותר מבית המשפט. אולם כאשר אירוע חד-פעמי חוצה את הקו והופך למעשה מכוון וחמור, יש מקום לבחון גם אפשרות של תביעה לפיצויים.
במשרד עורכי הדין עובדיה-שוירץ אנו מייצגים הורים בסכסוכי זמני שהות, אפוטרופסות והליכים מורכבים בענייני ילדים, תוך בחינה של ההליך כולו ולא של אירוע בודד במנותק מהתמונה הראייתית והמשפטית.
המאמר נועד להציג מידע משפטי כללי בלבד. אין באמור בו משום ייעוץ משפטי, חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ פרטני, ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות.