הפרת זמני שהות, מה עושים כשההורה השני לא מקיים את זמני השהות?

הפרת זמני שהות: מה עושים כשההורה השני לא מקיים את זמני השהות?

קביעת זמני שהות אינה תמיד מסיימת את המחלוקת בין ההורים. לא פעם דווקא לאחר שנחתם הסכם גירושין או לאחר שבית המשפט או בית הדין הרבני קבע את חלוקת זמני השהות, מתחילות הבעיות המעשיות.

הורה אינו מגיע לקחת את הילדים, מבטל מפגש ברגע האחרון, מחזיר אותם דרך קבע מוקדם מהשעה שנקבעה, משנה ימים לפי צרכיו או מצפה מההורה האחר למצוא פתרון בכל פעם שאינו יכול לקיים את זמני השהות.

במקרים אחרים הבעיה הפוכה. ההורה מבקש לקיים את המפגש, אך הילדים אינם נמסרים לו, נקבעים עבורם עיסוקים אחרים בשעות השהות או שההורה האחר מודיע באופן חד צדדי שהמפגש לא יתקיים.

לא כל איחור ולא כל שינוי חד פעמי מצדיקים פנייה לבית המשפט. החיים אינם מתנהלים תמיד לפי לוח זמנים מדויק, ויכולים להתרחש מחלה, תקלה, אירוע משפחתי או נסיבה אחרת שמצדיקה גמישות בין ההורים.

הבעיה מתחילה כאשר החריג הופך לשיטה.

כאשר קיים הסכם שקיבל תוקף של פסק דין או החלטה שיפוטית הקובעת את זמני השהות, אין מדובר בהמלצה. שני ההורים נדרשים לקיים את ההסדר, וכל אחד מהם נדרש לשאת באחריות המוטלת עליו בזמנים שנקבעו.

זמני שהות הם גם אחריות הורית

לעיתים מתייחסים לזמני שהות כאל זכות של ההורה לראות את ילדיו. זו רק מחצית התמונה.

זמני שהות מטילים גם אחריות. כאשר נקבע כי הילדים ישהו עם אביהם או עם אמם במועד מסוים, ההורה האחר רשאי ככלל להסתמך על כך. הוא רשאי לתכנן את עבודתו, את התחייבויותיו ואת זמנו מתוך הנחה שבאותן שעות האחריות הישירה לילדים מוטלת על ההורה השני.

הורה אינו אמור לבחור בכל שבוע מחדש האם מתאים לו לקיים את ההסדר.

גישה זו קיבלה לאחרונה ביטוי משמעותי בתלה"מ 21207-03-21 שניתן ביום 11.6.2026 בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו, בפני כב' השופטת איריס ארבל אסל.

באותו מקרה התנהלו בין ההורים הליכים במשך שנים. במסגרת הליכים קודמים כבר נקבע חיוב כספי בסך 500 ש"ח בגין כל הפרה של זמני השהות. בהמשך הגישה האם תביעה שבה טענה ל-176 הפרות שבוצעו בשנים 2019 עד 2021.

בית המשפט לא הסתפק בשאלה אם התקיים קשר כלשהו בין האב לילדים. הוא בחן האם זמני השהות שנקבעו בפסק הדין אכן קוימו.

המשמעות היא פשוטה: מפגש עם הילדים במועד אחר, ארוחה משותפת או בילוי מזדמן אינם בהכרח תחליף לקיום הסדר קבוע שעליו יכולים הילדים וההורה האחר להסתמך.

155 הפרות שהסתיימו בחיוב של 77,500 ש"ח

פסק הדין בתלה"מ 21207-03-21 ממחיש היטב מה יכול לקרות כאשר אי קיום זמני השהות הופך לדפוס מתמשך.

האם הציגה תרשומת של ההפרות וכן תכתובות WhatsApp. מנגד, האב טען בין היתר כי אינו נוהג לתעד את חייו ולא הציג ראיות שסתרו חלק משמעותי מן האירועים שתועדו. בית המשפט מצא חיזוק נוסף לדפוס ההפרות גם בתסקירי הסעד שנערכו במהלך השנים.

עם זאת, בית המשפט לא קיבל באופן אוטומטי כל טענה שהעלתה האם. ההפרות נבחנו באופן פרטני.

כך למשל, כאשר האב עבר תאונת דרכים קשה, בית המשפט הכיר בתקופת ההחלמה הראשונית כהצדקה ולא חייב אותו בגין ארבע הפרות שהתרחשו בשבועיים הראשונים לאחר התאונה. גם כאשר אמו של האב נפגעה בתאונת דרכים והוא שהה לצדה בבית החולים, לא הוטל עליו החיוב בגין אותם מועדים.

לעומת זאת, טענות כלליות בדבר עבודה, חופשה או אילוצים אחרים לא התקבלו כאשר האב לא תיאם מראש עם האם ולא פעל בהתאם למנגנון שנקבע בפסק הדין.

בסופו של דבר התקבלה התביעה ביחס ל-155 הפרות. מאחר שכבר היה קיים חיוב שיפוטי תקף בסך 500 ש"ח לכל הפרה, חויב האב בסך של 77,500 ש"ח. נוסף לכך חויב בהוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח.

התוצאה משמעותית, אך חשוב להבין אותה נכון. בית המשפט לא קבע כלל שלפיו כל הפרת זמני שהות מזכה ב-500 ש"ח. באותו תיק היה קיים מראש חיוב כספי שנקבע בהליכים קודמים, ובית המשפט קבע כי הוא נותר בתוקף. לפיכך, כאשר הוכחה הפרה, ניתן היה להפעיל את החיוב גם בלי שהאם תוכיח נזק כספי נפרד בגין כל אירוע.

אין פיצוי אוטומטי על כל הפרה

ההבחנה הזו חשובה מאוד.

מי שההורה האחר הפר כלפיו זמני שהות אינו יכול להניח כי הוא זכאי אוטומטית לקבל סכום כסף בגין כל מפגש שלא התקיים.

תוצאה שונה ניתן לראות בתלה"מ 20701-07-20 פלוני נ' אלמונית, בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, בפני כב' השופטת יפעת שקדי שץ, פסק דין מיום 16.3.2021.

שם נדון מצב שבו האם לא קיימה את זמני השהות שנקבעו. ביחס להפרות שכבר התרחשו לא הוצגה תשתית מספקת לנזק שנגרם בפועל. בית המשפט בחר לקבוע מנגנון כספי לעתיד: 100 ש"ח בגין אי קיום מפגש באמצע השבוע ללא לינה, 150 ש"ח בגין מפגש הכולל לינה ו-300 ש"ח בגין אי קיום סוף שבוע. תחולת המנגנון נדחתה ב-45 ימים כדי לאפשר התארגנות וחזרה לקיום ההסדר.

שני פסקי הדין מדגימים נקודה חשובה. יש הבדל בין מצב שבו כבר קיים בפסק הדין מנגנון כספי מפורש בגין הפרות לבין מצב שבו אחד ההורים מבקש לראשונה פיצוי בדיעבד.

לכן לפני שמגישים בקשה לסנקציה או לפיצוי צריך לבדוק היטב מה קובע פסק הדין הקיים, האם כבר נקבע מנגנון אכיפה, מה ניתן להוכיח ומהו הסעד המתאים למקרה.

תיעוד ההפרות חשוב לא פחות מהטענה עצמה

במחלוקות על זמני שהות קיימת לעיתים נטייה לשלוח עשרות הודעות כועסות ולנהל ויכוח ארוך בכל פעם שמתרחשת הפרה.

מבחינה ראייתית, דווקא תיעוד קצר ומסודר עשוי להיות יעיל יותר.

כאשר הורה לא הגיע, כדאי לשמור את ההודעה שבה ביטל. כאשר הילדים לא נמסרו, יש לתעד את המועד ואת ההתכתבות הרלוונטית. כאשר קיימים איחורים או החזרות מוקדמות באופן קבוע, ניתן לנהל רישום מסודר של התאריכים והשעות.

יש הבדל משמעותי בין טענה כללית שלפיה "הוא אף פעם לא מגיע" לבין טבלה שבה רשומים תאריך, זמני השהות שנקבעו, מה התרחש בפועל והמסמך שמוכיח זאת.

פסק הדין משנת 2026 מדגים היטב את חשיבות התיעוד. האם הציגה תרשומת ותכתובות, בעוד שהאב כמעט שלא הציג תיעוד נגדי ביחס למקרים שנבדקו. בית המשפט נתן לכך משקל משמעותי בבחינת ההפרות.

גם החזרה מוקדמת של הילדים יכולה להיחשב הפרה

הפרת זמני שהות אינה מתקיימת רק כאשר המפגש לא התקיים כלל.

בתלה"מ 21207-03-21 נבחנה גם התנהלות שבה הילדים הוחזרו שוב ושוב לפני סיום זמן השהות שנקבע. בית המשפט מצא כי בחלק מן המקרים מדובר היה בקיצור משמעותי של מפגש שמלכתחילה היה מצומצם.

האב טען, בין היתר, כי הילדים אכלו עמו, נהנו ולעיתים ביקשו לחזור מוקדם. בית המשפט לא קיבל את הטענה כבסיס להתנהלות קבועה, והבהיר כי מטרת זמני השהות אינה מסתכמת בארוחה או בבילוי אלא בקיום קשר הורי יציב וקבוע.

כמובן, אין משמעות הדבר שכל החזרה מוקדמת של ילד בחצי שעה תהפוך להפרה המצדיקה הליך משפטי. נסיבות נקודתיות יכולות להצדיק שינוי. השאלה היא האם מדובר במקרה חריג או בדפוס שמרוקן את ההסדר מתוכן.

אי אפשר לקזז זמני שהות

טענה נוספת שנדונה באותו פסק דין הייתה כי היו גם מועדים שבהם האב שהה עם הילדים מעבר לזמנים שנקבעו ולכן יש לקזז אותם מן ההפרות.

בית המשפט דחה את הטענה.

שהות נוספת עם הילדים היא כמובן מבורכת, אך היא אינה מבטלת את החובה לקיים את המועדים הקבועים. הסיבה לכך ברורה: אחד המרכיבים החשובים של זמני שהות הוא היכולת של הילדים ושל שני ההורים לדעת מראש כיצד תיראה שגרת השבוע.

לכן אין לנהל פנקס שבו סוף שבוע נוסף בחודש אחד מקנה זכות לבטל מפגש בחודש שלאחר מכן, אלא אם ההורים הסכימו על שינוי.

מה קורה כאשר אחד הילדים אינו רוצה להגיע?

זה אחד המצבים המורכבים ביותר.

הורה עשוי לטעון שהוא אינו מפר את זמני השהות, אלא שהילד עצמו מסרב להגיע.

לא כל סירוב של ילד הוא ניכור הורי, ולא בכל מקרה ניתן לייחס את הסירוב להורה שאצלו הילד נמצא. צריך לבדוק את גיל הילד, סיבת הסירוב, משך הזמן שבו הקשר אינו מתקיים, היחסים בין הילד לכל אחד מהוריו והצעדים שנעשו כדי לאפשר את המפגש.

מצד שני, המשפט "הילד לא רוצה" אינו תמיד מספיק.

בפסק הדין שהעלינו לעיל נדונו גם מקרים שבהם חלק מהילדים לא הגיעו למפגש. בית המשפט קבע כי כאשר זמני השהות נקבעו ביחס לכל הילדים, לקיחת חלק מהם בלבד יכולה להיחשב הפרה, אלא אם קיימת מניעה אובייקטיבית או הצדקה סבירה לכך שילד מסוים לא הגיע.

מקרים של סירוב ילד מצריכים טיפול זהיר במיוחד. לעיתים הפתרון אינו קנס או אכיפה אלא התערבות של גורם מקצועי, טיפול בקשר או התאמת ההסדר לגילו ולמצבו של הילד.

כאשר ההורה האחר מונע את קיום זמני השהות

הפרה יכולה כמובן להתרחש גם בכיוון ההפוך.

ישנם מקרים שבהם ההורה מבקש לקבל את הילדים במועד שנקבע אך ההורה האחר אינו מוסר אותם, מודיע שהמפגש לא יתקיים או יוצר שוב ושוב מצבים שמונעים את הקשר.

כאשר מדובר בדפוס מתמשך, ניתן לפנות לבית המשפט ולבקש אכיפה של ההחלטה. בהתאם לנסיבות ניתן לבחון גם קביעת מנגנון ברור יותר לביצוע ההעברות, מעורבות של גורם מקצועי, פסיקת הוצאות או מנגנון כספי שיחול על הפרות עתידיות.

תלה"מ 20701-07-20 הוא דוגמה לכך שבית המשפט יכול לקבוע מראש סנקציה כספית עתידית במטרה להביא לכך שפסק הדין יקויים, תוך התאמת הסכום לסוג המפגש שהופר.

עם זאת, המטרה אינה להעניש הורה אלא להביא לקיום הסדר יציב שטובת הילדים עומדת במרכזו.

לא מומלץ להשיב הפרה בהפרה

כאשר אחד ההורים אינו מקיים את ההסדר, קל להיגרר להתנהלות הדדית.

אם הוא ביטל את המפגש השבוע, אני לא אמסור את הילדים בשבוע הבא. אם היא איחרה בהעברה, אני אחזיר מאוחר. אם זמני השהות לא מתקיימים, אפסיק לשלם מזונות.

התנהלות כזו עלולה לפגוע בילדים וגם להחליש את עמדתו של ההורה שפונה לאחר מכן לבית המשפט.

הפרת החלטה על ידי אחד ההורים אינה מעניקה להורה האחר היתר אוטומטי להפר חיוב אחר. כאשר קיימת הפרה חוזרת, הדרך הנכונה היא לתעד אותה ולבחון את הסעד המשפטי המתאים.

לעיתים הבעיה היא שההסדר כבר אינו מתאים

לא כל הפרה נובעת מזלזול בהחלטת בית המשפט.

הסדר שנקבע כאשר הילדים היו צעירים מאוד עשוי שלא להתאים כעבור מספר שנים. שעות העבודה של ההורים יכולות להשתנות, ילד יכול לעבור למסגרת חינוכית אחרת, להיכנס לפעילות ספורטיבית משמעותית או לפתח צרכים שלא היו קיימים במועד שבו נחתם ההסכם.

כאשר מתברר שההסדר עצמו אינו מעשי, אין הצדקה להמשיך להפר אותו ולצבור עימותים.

במקרה כזה יש לבחון האם ניתן להגיע להסכמה על שינוי זמני השהות. כאשר אין הסכמה, ניתן לבחון פנייה לערכאה המתאימה בבקשה לשינוי ההסדר.

יש הבדל בין אכיפה לבין שינוי. בהליך אכיפה מבקשים לגרום להורה לקיים את ההסדר הקיים. בבקשה לשינוי הטענה היא שהמציאות השתנתה וההסדר הקיים כבר אינו מתאים.

המטרה היא יציבות בחיי הילדים

בסופו של דבר, זמני שהות אינם עניין טכני של שעות וימים.

מבחינת הילדים מדובר בשגרת חיים. מבחינת ההורים מדובר בחלוקת אחריות שנועדה לאפשר לשניהם לקיים קשר משמעותי עם הילדים ולדעת מראש מתי האחריות מוטלת על כל אחד מהם.

כאשר מדובר באירוע חד פעמי ומוצדק, בדרך כלל אין צורך להפוך אותו להליך משפטי. כאשר מדובר בדפוס קבוע של ביטולים, החזרות מוקדמות, אי מסירת ילדים או התנערות מאחריות הורית, ההתייחסות צריכה להיות אחרת.

פסק הדין בתלה"מ 21207-03-21 ממחיש עד כמה משמעותית יכולה להיות התוצאה כאשר הפרות נמשכות לאורך זמן וכאשר קיים מנגנון שיפוטי ברור שנועד להבטיח את קיום זמני השהות. מנגד, הפסיקה מלמדת שסנקציה כספית אינה אוטומטית ויש להתאים את הסעד לנסיבותיו של כל מקרה.

לפני שפונים לבית המשפט יש לבחון את פסק הדין או ההסכם הקיים, לאסוף את התיעוד, להבין את היקף ההפרות ולבחור בסעד שייתן מענה לבעיה האמיתית.

משרד עובדיה שוירץ עוסק בדיני משפחה ובייצוג בהליכים הנוגעים לזמני שהות, לרבות אכיפת הסכמים והחלטות, שינוי זמני שהות והתמודדות עם הפרות חוזרות לאחר פרידה וגירושין.