מחלוקת בין הורים על חיסון ילדים: מי מחליט אם לחסן את הילד?

מחלוקת בין הורים על חיסון ילדיהם הפכה בשנים האחרונות לסוגיה שמגיעה לא אחת לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. הורה אחד מבקש לחסן את הילד בהתאם להמלצות משרד הבריאות, ההורה האחר מתנגד, ולעיתים שני ההורים עצמם מתנגדים לחיסון בעוד הגורמים הרפואיים סבורים כי הימנעות ממנו מסכנת את הילד.

מי מחליט במצב כזה?

נקודת המוצא היא שהורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם והם אלה שאמורים לקבל עבורם החלטות רפואיות. אלא שכאשר אין הסכמה בין ההורים, או כאשר החלטת שני ההורים עלולה לפגוע בשלומו של הקטין, המילה האחרונה עשויה לעבור לבית המשפט.

מהפסיקה עולה תמונה ברורה למדי: המחלוקת אינה מוכרעת לפי השקפת העולם של אחד ההורים, אלא לפי טובתו של הילד המסוים שנמצא בפני בית המשפט. בחיסוני שגרה קיימת משמעות רבה להמלצות משרד הבריאות, ואילו כאשר הורה טוען כי לילד קיימת רגישות או סכנה מיוחדת המצדיקה שלא לחסנו, עליו להציג תשתית רפואית ממשית ולא להסתפק בחשש כללי או במידע מהאינטרנט. כאשר מדובר בילד בוגר המסוגל להביע עמדה עצמאית, גם לרצונו עשוי להינתן משקל משמעותי.

כאשר הורים חלוקים בשאלה אם לחסן את ילדם, ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לצורך הכרעה. ככל שמדובר בחיסוני שגרה המומלצים על ידי משרד הבריאות, הפסיקה רואה בהמלצות אלה נקודת מוצא מקצועית משמעותית, והורה הטוען כי החיסון עלול להזיק לילדו נדרש להציג טעם רפואי קונקרטי ולעיתים חוות דעת רפואית.

עם זאת, אין מדובר בכלל אוטומטי. בית המשפט בוחן את גילו של הילד, מצבו הרפואי, סוג החיסון, מידת הדחיפות, הסיכון במתן החיסון לעומת הסיכון שבהימנעות ממנו, וכן את רצונו של הקטין כאשר הוא מסוגל להביע עמדה עצמאית ובוגרת.

בפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, עמ"ש 2344-08-23 ר' נ' א', מיום 4.4.2024, נדחה ערעור של אם שהתנגדה לחיסוני השגרה של בנה, והותר לאב לדאוג לחיסונו. לעומת זאת, בפסקי דין אחרים בעניינם של בני נוער ניתן משקל משמעותי לרצון הילדים עצמם, ובמקרה אחד אף נקבע שאין לכפות חיסון על קטינים שהביעו התנגדות ברורה. במקרה נוסף, שנדון בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשנת 2024, הורה בית המשפט על מתן חיסון טטנוס לתינוק חרף התנגדות שני הוריו, לאחר שנמצא כי הפציעה יצרה סיכון רפואי ממשי וכי טובת הקטין גוברת באותן נסיבות על האוטונומיה ההורית.

הורים אינם מסכימים על החיסון: מי מוסמך להחליט?

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מטיל על ההורים את האחריות לפעול לטובת ילדיהם. כאשר ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמה בעניינים הנוגעים לקטין, בית המשפט מוסמך להכריע במחלוקת.

בעניינים רפואיים, ובמיוחד כאשר מבוקש טיפול רפואי שיש לגביו מחלוקת, בית המשפט בוחן את טובת הקטין ולא את השאלה מי מן ההורים "צודק" במחלוקת הזוגית. בין השיקולים שנבחנים נמצאים מצבו הרפואי של הילד, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הסיכונים הכרוכים בו ורצונו של הקטין, בהתאם לגילו וליכולתו להבין את משמעות ההחלטה. הדברים עולים גם מתלה"מ 2223-05-21, שם הפנה בית המשפט לסעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ולשיקולים שעל בית המשפט לבחון בהחלטות רפואיות הנוגעות לקטין.

מכאן נובעת נקודה חשובה: העובדה שהורה אחד תומך בחיסונים והאחר מתנגד להם אינה מספיקה כשלעצמה. בית המשפט אינו מנהל דיון אידאולוגי בשאלה אם "חיסונים טובים או רעים", אלא בודק מה נכון לילד המסוים שבפניו.

חיסוני שגרה: נקודת המוצא שונה

בפסק הדין עמ"ש 2344-08-23 ר' נ' א', שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 4.4.2024 בפני השופטים סארי ג'יוסי, עפרה אטיאס וניצן סילמן, נדונה מחלוקת בין הורים בשאלה אם לחסן את בנם בחיסוני השגרה המומלצים על ידי משרד הבריאות. בית המשפט לענייני משפחה הורה על מתן החיסונים, והאם ערערה.

במהלך ההליך מונה פרופ' עמוס עציוני, מומחה לאלרגולוגיה ואימונולוגיה קלינית, אשר בחן את מצבו של הקטין. המומחה קבע כי מדובר בילד בריא שאין בעניינו רקע רפואי או משפחתי המעמיד אותו בסיכון מיוחד כתוצאה מקבלת החיסונים, והמליץ על חיסוני השגרה המתאימים לו.

בית המשפט המחוזי הדגיש כי כאשר מדובר בחיסוני שגרה המומלצים על ידי משרד הבריאות, המלצות אלה הן נקודת מוצא מקצועית משמעותית. בפסיקה נקבע כי ההורה המבקש לסטות מהמלצה זו בטענה כי החיסון עלול לגרום לילדו נזק הוא שנדרש להציג תשתית רפואית התומכת בטענה.

באותו מקרה הורה בית המשפט לענייני משפחה כי הקטין יקבל את חיסוני השגרה שנמצאו מתאימים לו, וכי אם האם לא תשתף פעולה יוכל האב לפעול לחיסונו בחתימתו בלבד. הערעור שהגישה האם נדחה בבית המשפט המחוזי והיא חויבה בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.

המסקנה אינה שכל התנגדות לחיסון נדחית. המסקנה היא אחרת: כאשר הורה מבקש לטעון שהילד המסוים שונה מן הכלל ושקיים לגביו סיכון רפואי מיוחד, עליו להוכיח את הטענה באופן רפואי וקונקרטי.

מידע מהאינטרנט אינו תחליף לחוות דעת רפואית

נקודה זו חוזרת בפסיקה פעם אחר פעם.

בתלה"מ 2223-05-21 בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה טענה האם, בין היתר, כי אחת הבנות סובלת מאלרגיה וכי קיימים פרסומים המצדיקים שלא לחסנה. בית המשפט קבע כי הפניה כללית לאתר אינטרנט אינה מספקת כאשר נטען לסיכון רפואי ייחודי לקטינה, וכי היה צורך להציג חוות דעת רפואית המתייחסת לילדה עצמה.

זו נקודה מעשית חשובה מאוד להורה המתנגד לחיסון. צילום מסך, מאמר כללי, סרטון ברשת או הפניה למחקר אינם בהכרח מוכיחים כי דווקא הילד שבפני בית המשפט מצוי בסיכון המצדיק סטייה מן ההמלצה הרפואית המקובלת.

אם קיימת אלרגיה, מחלה אוטואימונית, רגישות גנטית או מצב רפואי אחר, השאלה המשפטית תהיה כיצד אותה טענה מוכחת ביחס לילד המסוים.

ומה קורה כאשר שני ההורים מתנגדים לחיסון?

כאן הסוגיה מורכבת יותר, משום שאין עוד מחלוקת בין שני האפוטרופוסים. לכאורה שניהם מסכימים. אולם גם הסכמה בין ההורים אינה סוף פסוק כאשר קיימת סכנה ממשית לשלומו של הילד.

ברמ"ש 67253-08-24 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 30.8.2024 בפני השופטים צבי ויצמן, ארנון גורמן וצבייה גרדשטיין פפקין, נדון מקרה של תינוק כבן עשרה חודשים שנפצע במצחו. הילד לא קיבל חיסוני שגרה, לרבות חיסון נגד טטנוס, ושני הוריו התנגדו למתן החיסון גם לאחר הפציעה.

הגורמים הרפואיים הסבירו כי טטנוס היא מחלה מסכנת חיים וכי במקרה של הידבקות קיימת סכנה משמעותית, בעוד שמתן החיסון והנוגדנים נועד למנוע את התפתחות המחלה. בית המשפט לענייני משפחה הורה על מתן החיסון למרות התנגדות שני ההורים.

ההורים ערערו וטענו, בין היתר, כי זכותם כהורים לקבל החלטה עבור ילדם וכי בית המשפט אינו מוסמך לכפות עליהם טיפול מונע נגד רצונם.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

נקבע כי אף שקיימת זכות רחבה לאוטונומיה הורית, היא אינה מוחלטת. כאשר ההחלטה ההורית מסכנת את שלומו ובריאותו של הילד, טובת הקטין עשויה לגבור עליה. באותו מקרה עמד לנגד עיני בית המשפט סיכון ממשי לאחר פציעה, אל מול העדר תשתית רפואית המלמדת על סיכון ממשי כתוצאה מהחיסון.

בית המשפט המחוזי הורה כי הילד יקבל חיסון פעיל וסביל נגד טטנוס ואף קבע מנגנון לביצוע ההחלטה אם ההורים יסרבו לקיימה.

פסק הדין מלמד כי גם כאשר שני ההורים מסכימים ביניהם, בית המשפט רשאי להתערב כאשר ההחלטה המשותפת אינה מתיישבת עם טובתו הרפואית של הילד.

האם חייבת להיות סכנת חיים ודאית?

לא. המקרה של חיסון הטטנוס ממחיש היטב את ההבדל בין הסתברות הסיכון לבין חומרת התוצאה האפשרית. הרופא המטפל הסביר כי הסיכוי להידבקות בטטנוס אינו גבוה, אך אם המחלה מתפתחת היא עלולה להיות חמורה ואף מסכנת חיים.

בית המשפט לא דרש להוכיח שהקטין אכן נדבק בטטנוס או שבוודאות יפתח את המחלה. ההכרעה נעשתה על בסיס איזון בין הסיכון הקיים לאחר הפציעה לבין הסיכון במתן החיסון, ועל בסיס המלצת הגורמים הרפואיים.

לכן, השאלה המשפטית אינה תמיד "מה הסיכוי שהנזק יתרחש", אלא גם "מה תהיה חומרת הנזק אם יתרחש, והאם ניתן למנוע אותו באמצעי רפואי מקובל ובטוח יחסית".

ומה המשקל של רצון הילד?

ככל שהילד מבוגר ובוגר יותר ומסוגל להביע עמדה עצמאית ומושכלת, כך עשוי רצונו לקבל משקל משמעותי יותר.

בתלה"מ 44207-08-21 פלונית נ' פלוני, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת ביום 30.11.2021 על ידי השופט אסף זגורי, נדונה מחלוקת בין הורים בעניין חיסון שני ילדיהם המתבגרים נגד נגיף הקורונה.

לילדים מונתה אפוטרופוס לדין. אחד הילדים ביקש להתחסן, ואילו האחר התנגד לכך. בית המשפט התרשם כי שניהם מסוגלים להביע עמדה עצמאית וברורה וייחס לרצונם משקל ממשי.

התוצאה הייתה שונה לגבי כל אחד מהילדים: לאם הותר לחסן את הילד שרצה בכך גם ללא הסכמת האב, ואילו הילד שהתנגד לחיסון לא חויב להתחסן. בית המשפט קבע כי אם ישנה בעתיד את דעתו, ניתן יהיה לחסנו.

זו נקודה חשובה במיוחד: אין הכרח שתינתן אותה החלטה אפילו לגבי שני אחים באותה משפחה. כאשר הילדים בגיל שמאפשר להם להבין את משמעות הטיפול ולהביע עמדה בוגרת, ניתן לתת משקל לרצונו של כל ילד בפני עצמו.

האם אפשר לכפות על נער חיסון בניגוד לרצונו?

גם כאן התשובה תלויה בנסיבות.

בתלה"מ 2223-05-21 ת' נ' ת', שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביום 9.2.2022 בפני השופט בנימין יזרעאלי, ביקש האב לחסן את ילדיו נגד נגיף הקורונה חרף התנגדות האם והילדים.

לילדים מונתה אפוטרופוס לדין, אשר דיווחה כי התנגדותם לחיסון ברורה ועיקשת. בית המשפט שקל את המלצות משרד הבריאות ואת טובתם הרפואית של הקטינים, אך גם את גילם, את מצבם ואת רצונם. בסופו של דבר נקבע כי אין לכפות עליהם את החיסון בשלב זה, וכי אם בעתיד ירצו להתחסן ניתן יהיה לעשות כן.

החלטה זו מלמדת מדוע חשוב להימנע מהכללה שלפיה "בית המשפט תמיד יורה לחסן". גם כאשר קיימת המלצה רפואית כללית, בנסיבות מסוימות רצונו של קטין בוגר יחסית יכול לקבל משקל מכריע, בעיקר כאשר אין לפני בית המשפט מצב רפואי דחוף או סכנה קונקרטית המחייבת התערבות מיידית.

ההבדל בין חיסון שגרה לבין טיפול רפואי דחוף

ארבעת פסקי הדין מחדדים הבחנה חשובה.

כאשר מדובר בחיסוני שגרה המומלצים לכלל הילדים, הפסיקה נוטה לראות בהמלצות משרד הבריאות נקודת מוצא מקצועית, והורה שטוען כי דווקא לילדו קיימת מניעה רפואית נדרש להוכיח זאת.

כאשר מדובר באירוע רפואי קונקרטי, למשל פציעה היוצרת סיכון לטטנוס, הבדיקה ממוקדת יותר: מהו הסיכון הספציפי שנוצר, מה אומר הרופא המטפל, מהי מידת הדחיפות, ומה יקרה אם הטיפול לא יינתן.

לעומת זאת, כאשר מדובר בילדים מתבגרים והטיפול אינו דחוף, רצונם של הילדים עשוי לקבל משקל משמעותי הרבה יותר.

לכן אין נכון להשוות באופן אוטומטי בין פסק דין שעסק בחיסון טטנוס לאחר פציעה לבין פסק דין שעסק בחיסון שגרה או בחיסון קורונה לילד בן 14. המסגרת המשפטית דומה, אך הנתונים שעל פיהם מוכרעת טובת הילד שונים.

מה צריך הורה להכין אם קיימת מחלוקת על חיסון?

אם ההתנגדות מבוססת על מצב רפואי ייחודי של הילד, הדבר החשוב ביותר הוא תשתית רפואית פרטנית. אין די בטענה כללית שהחיסון מסוכן או בכך שקיימות דעות שונות בציבור.

יש לבחון את התיק הרפואי של הילד, המלצות הרופא המטפל, אלרגיות, מחלות רקע, אירועים קודמים לאחר חיסונים, היסטוריה רפואית רלוונטית וכל חומר רפואי שנוגע דווקא לילד.

מן הצד השני, גם הורה המבקש לחסן אינו צריך להפוך את ההליך לוויכוח אידאולוגי. המיקוד הנכון הוא טובת הילד, ההמלצה הרפואית הרלוונטית, הסיכון שבהימנעות מהחיסון והנסיבות הספציפיות של הקטין.

כאשר מדובר בילד גדול, צריך להביא בחשבון שגם עמדתו עשויה להישמע באמצעות אפוטרופוס לדין, עו"ס, גורם טיפולי או בדרך אחרת שבית המשפט יקבע.

שאלות נפוצות

האם הורה אחד יכול לחסן ילד ללא הסכמת ההורה השני?

כאשר שני ההורים הם אפוטרופוסים ואין ביניהם הסכמה בעניין רפואי מהותי, הדרך הנכונה היא בדרך כלל לפנות לבית המשפט לקבלת הכרעה ולא לפעול חד צדדית. בית המשפט יכול להסמיך אחד ההורים לפעול גם ללא חתימת ההורה האחר, כפי שנעשה בעמ"ש 2344-08-23.

אם מדובר בחיסון שגרה, האם בית המשפט תמיד יאשר אותו?

לא ניתן לומר "תמיד", אך הפסיקה מעניקה משקל רב להמלצות משרד הבריאות לגבי חיסוני שגרה. הורה המבקש לטעון כי החיסון אינו מתאים לילדו נדרש בדרך כלל להציג טעם רפואי פרטני ומבוסס.

אני חושש שהילד רגיש לחיסון. האם החשש מספיק?

בדרך כלל לא. כאשר הטענה היא לסיכון רפואי מיוחד, יש צורך להציג תשתית רפואית המתייחסת לילד עצמו. הפניה למאמר כללי או לאתר אינטרנט עשויה שלא להספיק.

האם בית המשפט יכול להורות על חיסון גם אם שני ההורים מתנגדים?

כן, במקרים מתאימים. רמ"ש 67253-08-24 הוא דוגמה ברורה לכך. כאשר נמצא כי אי מתן החיסון עלול לסכן באופן ממשי את שלומו של הילד, האוטונומיה ההורית עשויה לסגת מפני טובת הקטין.

האם בית המשפט חייב למנות מומחה רפואי?

לא בכל מקרה. בחיסוני שגרה קיימת בפסיקה הכרה במשקל המקצועי של המלצות משרד הבריאות. מנגד, כאשר נטענת מניעה רפואית מיוחדת או קיימת מחלוקת רפואית קונקרטית, בית המשפט עשוי למנות מומחה, כפי שנעשה בעמ"ש 2344-08-23.

האם רצונו של הילד קובע?

לא לבדו, אך ככל שהילד מבוגר, בוגר ומסוגל להבין את המשמעות הרפואית של ההחלטה, כך גדל המשקל שניתן לרצונו. בפסיקה שהובאה במאמר ניתנו החלטות שונות ביחס לאחים שונים בהתאם לעמדה שכל אחד מהם הביע.

האם אפשר לכפות חיסון על נער שמתנגד?

בנסיבות מסוימות בית המשפט עשוי לבחור שלא לעשות כן. בתלה"מ 2223-05-21 נקבע כי בשים לב למכלול הנסיבות ולרצון הקטינים, אין לכפות עליהם חיסון בניגוד לרצונם.

מה קורה אם מדובר בחיסון דחוף בעקבות פציעה?

ככל שהסיכון הרפואי קונקרטי והטיפול דחוף יותר, כך גובר משקלו של הצורך הרפואי. בפסק הדין בעניין הטטנוס הורה בית המשפט המחוזי לבצע את החיסון בתוך זמן קצר ואף התיר הסתייעות בגורמי הרווחה והמשטרה אם ההחלטה לא תקוים.

מה באמת מכריע בתיק?

בתיקים מסוג זה אין די להגיע לבית המשפט עם עמדה עקרונית בעד חיסונים או נגד חיסונים.

נקודת ההכרעה היא בדרך כלל הרבה יותר קונקרטית: מהו החיסון שבמחלוקת, האם מדובר בחיסון שגרה, מה המלצת משרד הבריאות והרופא המטפל, האם קיימת מניעה רפואית ייחודית, מה הסיכון שבהמתנה, בן כמה הילד ומה רצונו.

זו גם הסיבה ששני פסקי דין שנראים לכאורה סותרים יכולים למעשה לדור בכפיפה אחת. בית משפט יכול להורות לחסן תינוק נגד טטנוס בניגוד לדעת שני הוריו, ובמקרה אחר להימנע מכפיית חיסון על נער בן 14 שמתנגד לכך. אין סתירה בין התוצאות, משום שטובת הקטין נבחנת לפי נסיבותיו של כל מקרה.

לסיכום

מחלוקת בין הורים על חיסון ילד אינה מוכרעת לפי מי מההורים משכנע יותר או מי מחזיק בעמדה ציבורית מקובלת יותר. בית המשפט בוחן את טובת הילד.

בחיסוני שגרה המומלצים על ידי משרד הבריאות נקודת המוצא בפסיקה נוטה לטובת מתן החיסון, והורה הטוען למניעה רפואית נדרש לבסס אותה. במקרה רפואי דחוף, כמו חשיפה אפשרית לטטנוס לאחר פציעה, בית המשפט יכול להתערב אפילו כאשר שני ההורים מתנגדים. מנגד, כאשר מדובר בילד בוגר המסוגל להביע עמדה עצמאית, ובעיקר כאשר אין סכנה רפואית מיידית, לרצונו של הילד עשוי להיות משקל משמעותי ואף מכריע.

במשרד עורכי הדין עובדיה-שוירץ אנו בוחנים מחלוקות בענייני ילדים מתוך שילוב של ההיבט המשפטי, הראייתי והמעשי. כאשר קיימת מחלוקת רפואית בין הורים, חשוב לבחון כבר בתחילת הדרך אם נדרשת חוות דעת רפואית, אילו מסמכים יש לצרף, כיצד להציג את טובת הקטין ומהו המסלול הדיוני המתאים לקבלת החלטה במהירות כאשר הזמן הוא גורם משמעותי.

המאמר נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני.