עדים בבית הדין הרבני – מי כשר, מי פסול ומתי יש חריגים?

כאשר חיי הנישואין עולים על שרטון וזירת המחלוקת עוברת אל אולמות הדיונים, בני הזוג מגלים מהר מאוד שלא די בטענה עובדתית; צריך גם לדעת כיצד להוכיח אותה. כאשר סכסוך הגירושין מלווה בתביעת כתובה, בית הדין עשוי להידרש לשאלות כמו מי הביא לפירוק הבית, האם התקיימה בגידה או האם הייתה התעללות – ולתשובות עשויה להיות משמעות כספית ניכרת.

בשונה מההליך האזרחי בבית המשפט לענייני משפחה, בית הדין הרבני נדרש להביא בחשבון גם את דיני הראיות של המשפט העברי ואת הפסיקה ההלכתית. לצד הכללים הקלאסיים בדבר עדים כשרים, בתי הדין דנים גם בחריגים, בהודאות, במסמכים, באומדנות ובדרכי בירור נוספות. אחד מעקרונות היסוד בדיני העדות הוא: "על פי שניים עדים יקום דבר".

אולם, לא כל אדם שמבקש למסור עדות נחשב "עד כשר" לפי דיני העדות ההלכתיים. השאלה עדים בבית הדין הרבני – מי יכול להעיד ומי פסול לעדות? עשויה להיות משמעותית מאוד, אך פסלות פורמלית אינה תמיד סוף הדיון: לעיתים ניתן לקבל את הדברים לצורך בירור, מכוח תקנה, אומדנה או חריג הלכתי מתאים.

דיני העדויות בהלכה: מי כשר ומי פסול לעדות?

המשפט העברי מציב רף גבוה ונוקשה בכל הנוגע לקבילות של עדים בדיני ממונות. המטרה של רף מחמיר זה אינה להקשות על בעלי הדין סתם כך, אלא למנוע עלילות שווא, עדויות שקר, ופסיקות המבוססות על אינטרסים זרים או רגשות מעורבים.

אז מי יכול להעיד בבית הדין הרבני?

לפי דיני העדות הקלאסיים בדיני ממונות, עד כשר הוא גבר יהודי בגיר, שאינו קרוב לבעלי הדין, אינו נוגע בדבר ואינו פסול מחמת עבירה או פסלות הלכתית אחרת. שאלת הכשרות עשויה להיות מורכבת ותלויה בפרטי המקרה ובסוג העדות.

ומי פסול לעדות בבית הדין הרבני?

השולחן ערוך (חושן משפט, סימן ל"ה) דן בפסולי עדות שונים. חשוב להדגיש כי פסלות הלכתית אינה בהכרח קביעה שהאדם שקרן או בלתי אמין; בחלק מהמקרים מדובר בכלל פורמלי של דיני העדות, גם כאשר אין טענה אישית נגד מהימנותו של העד.

בין מי שפסול לעדות באופן קלאסי ניתן למצוא:

• קרובי משפחה: קרבה משפחתית בדרגות שנקבעו בהלכה עלולה לפסול עדות. מדובר בדין פורמלי של כשרות עדים, ולא בהכרח במסקנה שהקרוב אינו דובר אמת.

• נוגעים בדבר: כל אדם שיש לו אינטרס בתוצאות המשפט נפסל לעדות.

• נשים: לפי דיני העדות הקלאסיים בדיני ממונות, אישה אינה עדה כשרה בדרך הרגילה. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, בפסיקה ההלכתית קיימים מצבים שבהם ניתן לתת משקל גם לעדות אישה, מכוח תקנה או משום שמדובר בבירור מסוג אחר.

הבעיה האקוטית: מה קורה כשהאמת מסתתרת בחדרי חדרים?

הצגת הכללים ההלכתיים היבשים לגבי מי פסול לעדות, מעלה מיד זעקה של חוסר צדק לכאורה בכל הנוגע לדיני משפחה וגירושין.

אירועי אלימות, השפלות וקשרים אינטימיים מחוץ לנישואין מתרחשים לא פעם הרחק מעיני עדים חיצוניים. דווקא בדיני משפחה מתעורר לא אחת קושי מעשי להשיג עדות של עדים כשרים שנכחו בזמן אמת.

אילו כל בירור היה מותנה תמיד בשני עדים כשרים שנכחו באירוע עצמו, היה קושי ממשי לברר חלק גדול מן האירועים המתרחשים בתוך התא המשפחתי. אלא שהדין ההלכתי והפסיקה הרבנית מכירים גם במצבים שבהם ניתן לתת משקל לראיות נוספות, לעדות שאינה כשרה בדרך הרגילה, להודאות ולאומדנות – הכל בהתאם לעילה ולנסיבות.

ההלכה מכירה במנגנונים ובחריגים שנועדו להתמודד עם מצבים שבהם אין בנמצא עדים כשרים בדרך הרגילה. כדי להבין כיצד הם פועלים, נבחן שני פסקי דין המציגים שני מסלולים שונים: "תקנת קדמונים" ו"גילוי מילתא".

פתרון א': "תקנת קדמונים" במקום שאין רגילים להיות עדים כשרים

החריג הראשון לכללי פסלות העדות מכונה "תקנת קדמונים". הרמ"א (רבי משה איסרליש), פוסק (חושן משפט, סימן ל"ה, סעיף י"ד) כי במקומות או במצבים שבהם "לא שכיחא אנשים כשרים להעיד" – כלומר, מקרים שבהם לא צפוי שיימצאו עדים כשרים – משנים את הכללים. הרמ"א מצטט את תשובת המהרי"ק וקובע כי אפילו אישה, קרוב משפחה או קטין "נאמנים בעניין הכאה... או שאר קטטות ומסירות, לפי שאין דרך להזמין עדים כשרים לזה...".

פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (תיק 1162397/8) מדגים את היישום. האישה טענה שבעלה ניהל קשרים אינטימיים עם נשים אחרות. במהלך הליך הגט סירב האיש בשלב מסוים למסור את הגט ללא ויתור על הכתובה, ובשלב מאוחר יותר הוגשה תביעת כתובה בסך 101,000 ש"ח. האישה ביקשה להביא לעדות אחת הנשים שעמה, לטענתה, קיים האיש קשר אינטימי.

האיש הכחיש את הטענות. בית הדין שמע את אחת הנשים שלטענת האישה ניהלה עמו קשר. מבחינת דיני העדות הקלאסיים, מדובר באישה שאינה עדה כשרה להוצאת ממון בדרך הרגילה, ולכן בית הדין נדרש לבחון מהו המשקל שניתן לתת לדבריה.

בית הדין הסתמך על "תקנת קדמונים" ועל פסיקת הרמ"א ביחס למקום שאין רגילים להיות בו עדים כשרים. נקבע שניתן לקבל את דברי העדה לצורך בירור העובדות, ובית הדין התרשם שדבריה אמת. עם זאת, חשוב לדייק: החיוב במלוא הכתובה לא נשען על העדות לבדה. בית הדין נתן משקל גם לכך שהאישה החזיקה בשטר הכתובה, שהאיש לא הציג טענה הלכתית השוללת את זכאותה, ובהמשך אף נמנע מהתייצבות ומניהול התיק. בסופו של דבר חויב האיש ב-101,000 ש"ח.

פתרון ב': "גילוי מילתא" ו"מילתא דעבידא לגלויי" בעובדה פומבית

מסלול אחר נדון כאשר אין מדובר באירוע נקודתי וסמוי, אלא בעובדה מתמשכת, גלויה וניתנת לבירור. במצבים מסוימים הפסיקה עושה שימוש במושגים "גילוי מילתא בעלמא" ו"מילתא דעבידא לגלויי" – עובדה שניתן לעמוד על אמיתותה גם ממקורות אחרים.

פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בנתניה (תיק 878656/1) ממחיש סוגיה זו. האישה הגישה תביעת גירושין והבעל טען לשלום בית. לפי פסק הדין, האישה חיה במשך תקופה עם גבר אחר במערכת זוגית גלויה, כידועים בציבור. הבעל טען שאינו יודע אם הדברים נכונים ודרש שיוכחו בפני בית הדין.

בפני בית הדין הופיעו שני עדים: אחיה של האישה וידידה משותפת של בני הזוג. שניהם אינם עדים כשרים בדרך הרגילה לפי דיני העדות ההלכתיים – האח מחמת קרבה והידידה מחמת היותה אישה. מכאן התעוררה השאלה האם ניתן להסתמך על דבריהם ביחס למציאות זוגית שהייתה, לפי הנטען, גלויה ומפורסמת.

בית הדין דן במקורות הנוגעים ל"גילוי מילתא" ול"מילתא דעבידא לגלויי". ההנמקה הייתה שכאשר מדובר בעובדה פומבית, שניתן לברר את אמיתותה גם שלא מפי העד המסוים, יש מצבים שבהם ניתן להסתמך גם על מי שאינו עד כשר בדרך הרגילה. אין מדובר בביטול כללי של דיני העדות, אלא בחריג הקשור לטיב העובדה שנמסרת וליכולת לבררה.

בית הדין הסתמך על הרמב"ם, הקובע כי בדבר שעשוי ממילא להתגלות, "לא הקפידה תורה על העדת שני עדים ושאר משפטי העדות", ולכן אפילו קרוב משפחה, אישה או קטן נאמנים להעיד עליו (שכן איש לא יעז לשקר על עובדה שכל העיר יכולה להפריך בנקל). בנוסף, צוטט ה"חתם סופר", שפסק כי כאשר מצב בעייתי מפורסם לכל תושבי העיר, מספיקה גם עדות שמיעה מקרובים, שכן "לא תהיה שמיעה גדולה מראיה" במצב כה גלוי.

המסקנה בתיק נתניה: בית הדין נתן משקל לעדויות בדבר מערכת זוגית גלויה של האישה עם גבר אחר, בצירוף העובדה שהמציאות הייתה מפורסמת וניתנת לבירור. בנוסף, בית הדין מצא שטענת שלום הבית של הבעל אינה כנה, בין היתר על רקע התנהלותו שלו באתרי היכרויות והפער בין הצהרותיו למעשיו. בסופו של דבר הורה לצדדים להתגרש, ראה בהם בני זוג המורדים זה על זה ודחה את תביעת שלום הבית.

ההבדל בדיני הראיות – בין בית המשפט לבית הדין הרבני

המאבק להוכחת האמת ממחיש את הפערים התהומיים בין הערכאות:

בית המשפט לענייני משפחה (דין אזרחי):

בבית המשפט לענייני משפחה אין פסלות עדות בשל מין העד או בשל קרבה משפחתית במובן ההלכתי. שאלות של קבילות ומשקל נבחנות לפי הדין האזרחי, מהימנות העד ומכלול הראיות. בדיני הרכוש, אשמה מוסרית בפירוק הנישואין – כגון בגידה כשלעצמה – אינה בדרך כלל הבסיס לחלוקת הרכוש, הנבחנת לפי חוק יחסי ממון והחריגים שבו.

בית הדין הרבני (דין הלכתי):

בבית הדין הרבני, דיני העדות והראיות עשויים לקבל חשיבות רבה במיוחד בסוגיות של גט וכתובה. השאלה ממי יצאו הגירושין, וכן טענות של בגידה, מרידה או אלימות, נבחנות לפי העילות והראיות הרלוונטיות. הכרת חריגים כמו "תקנת קדמונים" או "גילוי מילתא" עשויה לאפשר לבית הדין לתת משקל לראיה שאינה עומדת בתנאי העדות הרגילים – אך הדבר תלוי בנסיבות ובתנאי החריג.

היתרון האסטרטגי: למה כדאי לשלב עורך דין וטוען רבני?

סוגיית העדים בבית הדין הרבני ממחישה את החשיבות של היכרות עם שתי מערכות המשפט. עורך דין שאינו עוסק באופן שוטף בבית הדין הרבני עלול שלא לזהות בזמן את המשמעות ההלכתית של זהות העד ושל דרך הצגת הראיה.

כאשר מבקשים לזמן לעדות קרוב משפחה או אישה, יש להיערך מראש לשאלת הכשרות ולבסס, כאשר הדבר מתאים, את המקור ההלכתי שמאפשר לתת לעדות משקל. אחרת, ראיה שעשויה להיות משמעותית מבחינה עובדתית עלולה לקבל משקל מצומצם יותר בבית הדין.

מנגד, כאשר אותו סכסוך מתנהל גם בבית המשפט לענייני משפחה, נדרשת לעיתים ראייה רחבה של ההשלכות האזרחיות, הרכושיות והראייתיות של כל טענה וכל חקירה. תיאום בין ההליכים עשוי למנוע סתירות ולשמור על קו משפטי אחיד.

זהו היתרון המקצועי של משרד עורכי הדין עובדיה-שוירץ. אנו פועלים כשותפות הדוקה המשלבת עורך דין העוסק בדיני משפחה ובליטיגציה (עו"ד ליאור עובדיה), יחד עם עורך דין שהוא גם טוען רבני מוסמך ועוסק בייצוג בבית הדין הרבני (עו"ד וטוען רבני יהושע שוירץ).

השילוב המקצועי מאפשר לבחון מראש אילו עדים וראיות ניתן להביא, כיצד לחקור אותם, ומהו הבסיס ההלכתי המתאים – אם קיים – למתן משקל לעדות של מי שאינו עד כשר בדרך הרגילה. כך ניתן לנהל את התיק באופן מתואם גם מול בית הדין הרבני וגם מול הערכאה האזרחית.

שאלות נפוצות על עדים בבית הדין הרבני

האם קרוב משפחה (אח או הורה) יכול להעיד לטובתי בבית הדין הרבני?

ככלל, קרוב משפחה עשוי להיות פסול לעדות לפי דיני העדות ההלכתיים. עם זאת, במקרים מסוימים – למשל כאשר מתקיימים תנאי "תקנת קדמונים" או כאשר מדובר בעובדה פומבית שהיא בגדר "גילוי מילתא" – בית הדין עשוי לתת לדבריו משקל. הדבר תלוי בסוג ההליך, במטרת העדות ובנסיבות המקרה.

בעלי מנהל קשרים עם נשים אחרות, אך יש לי רק תכתובות ועדויות נשים שמכירות אותו. האם אוכל לזכות בכתובה? ייתכן. תיק 1162397/8 מלמד שבנסיבות מסוימות בית הדין עשוי לתת משקל גם לעדות אישה מכוח "תקנת קדמונים" ובמסגרת בירור העובדות. עם זאת, אין מדובר בכלל אוטומטי, ותוצאת תביעת הכתובה תלויה במכלול הראיות, בעילת הגירושין ובטענות שני הצדדים.

אני הגבר בסיפור, ואשתי מביאה חברות קרובות שיעידו נגדי עלילות שווא בבית הדין. מה עושים?

במקרה שבו נטען שהעדות אינה אמת, יש לבחון בקפידה את גרסת העד, הסתירות, המסמכים והאינטרסים האפשריים. בנוסף ניתן לטעון כי תנאי החריג ההלכתי שעליו מבקש הצד השני להסתמך אינם מתקיימים. עצם היות העדה אישה או קרובת משפחה אינה מסיימת את הדיון, בדיוק כפי שהחריג אינו מכשיר את העדות באופן אוטומטי.

סיכום

השאלה מי יכול להעיד בבית הדין הרבני ומי פסול לעדות עשויה להיות מרכזית בתיקי כתובה וגירושין. לצד כללי הכשרות הקלאסיים, הפסיקה ההלכתית מכירה בחריגים ובדרכי בירור נוספות – ובהם "תקנת קדמונים" ו"גילוי מילתא". שימוש נכון בהם עשוי לאפשר לבית הדין לתת משקל לראיות שבמבט ראשון מעוררות קושי הלכתי, אך ההכרעה תמיד תלויה בעובדות ובמכלול הראיות.

אם אתם מתמודדים עם תביעת כתובה, טענת בגידה, אלימות או מחלוקת אחרת שבה זהות העדים ומשקל הראיות עשויים להיות מכריעים, חשוב לבחון מראש כיצד נכון להציג את התשתית הראייתית. משרד עורכי הדין עובדיה-שוירץ משלב עורך דין לענייני משפחה עם עורך דין שהוא גם טוען רבני, וכך ניתן לבנות קו משפטי מתואם המתייחס הן לדין האזרחי והן לדין הרבני. צרו קשר לייעוץ וליווי מקצועי.

האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה מחייב בחינה פרטנית של העובדות, הראיות והדין החל.