יש רגע שבו אדם מבין שהנישואין שלו הגיעו כנראה לסופם. לפעמים זה מגיע אחרי שנים של מריבות, לפעמים בעקבות בגידה, משבר כלכלי או אובדן אמון, ויש מקרים שבהם אין אירוע דרמטי אחד. פשוט מגיע הרגע שבו אדם מסתכל על החיים שלו ומבין שהוא אינו רוצה להמשיך כך.
ואז מגיעה השאלה: אני רוצה להתגרש. מה אני עושה עכשיו?
האם לספר לבן הזוג? האם לעזוב את הבית? האם לפתוח חשבון בנק נפרד? האם למשוך כסף מהחשבון המשותף? האם צריך כבר עכשיו להגיש בקשה ליישוב סכסוך? ואולי בכלל הצד השני כבר הקדים אותי?
דווקא בשלב הזה, כאשר הראש עובד שעות נוספות והרגש מנהל חלק גדול מההחלטות, צריך להיזהר. הליך גירושין לא תמיד מתחיל ביום שבו מוגשת התביעה. במקרים רבים הוא מתחיל הרבה קודם, בהודעת WhatsApp שנשלחה בכעס, במשיכה מהחשבון, בעזיבת הבית, במסמך שלא שמרתם או במשפט שאמרתם לבן הזוג ולא חשבתם שיום אחד הוא יוצג בבית המשפט או בבית הדין הרבני.
לכן לפני שרצים לפתוח תיק, צריך קודם להבין את התיק.
1. לפני שאתם עושים משהו, תבינו מה באמת יש לכם ביד
אין שני תיקי גירושין זהים. זוג שנשוי חמש שנים, ללא ילדים וללא נכסים משמעותיים, אינו דומה לזוג שחי יחד עשרים וחמש שנה, מחזיק דירה, עסק, פנסיות, שלושה ילדים וכתובה בסכום משמעותי.
לפני שמחליטים מה לעשות צריך להבין את התמונה: מהו הרכוש, מהן ההכנסות של כל אחד מבני הזוג, האם קיימים חובות, האם יש עסק, האם יש נכסים הרשומים רק על שם אחד הצדדים, האם אחד מבני הזוג קיבל ירושה או מתנה, ומה קורה בפועל עם הילדים. צריך גם לבדוק אם קיימת מחלוקת בנושא הכתובה, אם קיימות טענות הקשורות לסיבת הפירוד ומה כל אחד מהצדדים צפוי לטעון אם ההליך יגיע לערכאות.
לפני אסטרטגיה צריך עובדות. אדם שאינו יודע מה באמת יש לו בתיק מתקשה מאוד לדעת מה נכון לו לעשות.
2. אל תמהרו להכריז בבית: "אני רוצה להתגרש"
אני לא מציע לנהל חיים כפולים או להסתיר במשך חודשים החלטה שכבר התקבלה. אבל יש הבדל בין הגינות לבין פעולה ללא שום הכנה. נניח שהחלטתם להתגרש. בערב אתם יושבים מול בן הזוג ואומרים: "זה נגמר. אני רוצה להתגרש". מבחינתכם זו שיחה זוגית. מבחינת הצד השני זו עלולה להיות נקודת הפתיחה של ההליך המשפטי.
למחרת הוא יכול לפנות לייעוץ, לאסוף מסמכים, לבדוק את מצב החשבונות ולהגיש בקשה ליישוב סכסוך. ואז מי שהחליט ראשון שהוא רוצה להתגרש מגלה שהוא דווקא האחרון שהתכונן.
לא כל תיק מחייב מהלך מהיר, אבל כמעט כל תיק מצדיק להבין מה המצב המשפטי לפני שעושים פעולה משמעותית.
3. תתחילו לאסוף מסמכים
בשלב שבו היחסים עדיין מאפשרים גישה רגילה למסמכים, כדאי לשמור העתקים של חומר כלכלי ומשפחתי שכבר נמצא ברשותכם או שאליו יש לכם גישה כדין: תלושי שכר, דפי חשבון משותפים, דוחות פנסיה, קרנות השתלמות, קופות גמל, מסמכי משכנתה, הלוואות, מסמכי רכישת דירה, מסמכי חברה או עסק, הסכם ממון אם קיים, והכתובה.
לפעמים לקוח מגיע אחרי שהסכסוך כבר התפוצץ ואז מתחיל המרדף: איפה הדוח שהיה בבית? איפה החוזה? איפה המסמך של העסק? אני יודע שהיה חשבון, אבל אין לי את המספר.
ברור שאפשר לבקש מסמכים גם בהמשך. אבל אם החומר כבר נמצא מולכם, אין סיבה להגיע למצב שבו צריך לנהל הליך רק כדי לקבל דבר שהיה זמין קודם.
מצד שני, צריך לשמור על גבול ברור. איסוף מסמכים אינו רישיון לפרוץ לטלפון של בן הזוג, לחדור לתיבת מייל פרטית, להתקין תוכנת מעקב או להיכנס לחשבון שאין לכם הרשאה להשתמש בו.
יש הבדל בין להתכונן לתיק לבין ליצור תיק חדש נגד עצמכם.
4. אל תרוקנו את החשבון המשותף רק כי אתם מפחדים שהצד השני יעשה זאת
זה כמעט אינסטינקט. מתחיל משבר, האמון נעלם, ואז מגיעה המחשבה: "אם אני לא אקח עכשיו את הכסף, מחר הוא לא יהיה שם".
ומכאן הדרך למשיכת עשרות או מאות אלפי שקלים קצרה מאוד.
לפעמים קיים באמת חשש להברחת כספים, אבל גם במקרה כזה צריך לחשוב לפני שפועלים. משיכה חריגה מהחשבון יכולה להפוך לטענה מרכזית בהמשך, לעורר בקשות לסעדים זמניים ולגרום לבית המשפט או לבית הדין לשאול אתכם שאלה פשוטה: למה משכתם את הכסף?
אם קיימת סכנה אמיתית להברחת נכסים, קיימים כלים משפטיים שנועדו להתמודד עם המצב. לא תמיד הפתרון לפעולה חד צדדית אפשרית של בן הזוג הוא לבצע פעולה חד צדדית חריפה יותר בעצמכם.
5. אל תעזבו את הבית בלי להבין למה אתם עושים את זה
אחרי ריב קשה, לפעמים הדבר היחיד שאדם רוצה הוא לצאת מהבית. "אני לא יכול לראות אותה", "אני לא יכול לשמוע אותו", "אני הולך להורים לכמה ימים".
יש מקרים שבהם זו החלטה נכונה, ואם קיימת אלימות או סכנה, השיקול הראשון הוא כמובן ביטחון. אבל במקרה רגיל, עזיבת הבית אינה החלטה שכדאי לקבל מתוך כעס.
עצם העזיבה אינה מוחקת אוטומטית זכויות בדירה ואינה הופכת אדם להורה פחות טוב. עם זאת, נסיבות העזיבה עלולות לקבל משמעות בהמשך. מי עזב, מדוע, מה קרה לפני, מי נשאר עם הילדים ומה נטען לאחר מכן, כל אלה עלולים להפוך לחלק מהסיפור המשפטי של התיק.
לפני שאתם לוקחים מזוודה, תשאלו את עצמכם: אני יוצא כי זו ההחלטה הנכונה, או כי אני פשוט רוצה לברוח מהמריבה של הערב?
6. תיזהרו מאוד במה שאתם כותבים ב־WhatsApp
פעם מריבות נשארו בתוך הבית. היום הן נשארות בטלפון.
אנשים כותבים בזמן כעס דברים שלא היו אומרים באולם בית המשפט: איומים, קללות, הודאות, הבטחות ומשפטים כמו "לא תראה יותר את הילדים", "אני אקח לך הכול" או "אני אדאג שלא יישאר לך שקל".
אחרי כמה חודשים, אותה הודעה יכולה להופיע כנספח לבקשה. פתאום משפט שנכתב באחת בלילה הופך לראיה שמישהו צריך להסביר.
לפני שאתם שולחים הודעה בזמן סכסוך גירושין, תשאלו את עצמכם שאלה אחת: האם יהיה לי נוח אם השופט או שלושת הדיינים יקראו את ההודעה הזאת באולם?
אם לא, אולי עדיף לא לשלוח אותה.
7. אל תערבו את הילדים במאבק
גירושין הם בין בני הזוג, לא בין ההורה לילדים. זה נשמע מובן מאליו, אבל דווקא ברגעים הקשים ביותר ילדים הופכים לפעמים לשליחים: "תגיד לאבא", "תגידי לאמא", "אבא שלך שוב לא שילם", "אמא שלך היא זו שפירקה את הבית".
זו טעות, גם מבחינה הורית וגם מבחינה משפטית.
אל תבקשו מהילד לבחור צד, אל תחקור אותו כשהוא חוזר מההורה השני, אל תשתמשו בזמני השהות כאמצעי לחץ במשא ומתן ואל תאיימו למנוע קשר עם ההורה השני רק משום שאתם כועסים עליו.
אם קיימת סכנה ממשית לילד, זה כמובן עניין אחר וצריך לטפל בו באופן מיידי. אבל צריך לדעת להבדיל בין בן זוג שפגע בכם לבין הורה שמסכן את הילד. אלה לא תמיד אותו דבר.
8. אל תגישו יישוב סכסוך רק כי אמרו לכם ש"מי שמגיש ראשון מנצח"
אחת האמירות שאני שומע שוב ושוב היא: "מי שמגיע ראשון לערכאה מנצח".
זה נשמע טוב, אבל המציאות מורכבת יותר.
הליך יישוב סכסוך הוא שלב חשוב שיכול להשפיע על המשך ניהול התיק ועל האפשרות להגיש לאחר מכן תביעות לערכאה המוסמכת. אבל אין פירוש הדבר שהאדם שמגיש ראשון כבר ניצח, וגם אין פירוש הדבר שתמיד נכון למהר.
לפני הגשת בקשה ליישוב סכסוך צריך להבין מה אנחנו מתכוונים לעשות לאחר מכן. איזה הליך צפוי, אילו תביעות נרצה להגיש, באיזו ערכאה ומדוע.
פתיחת יישוב סכסוך בלי לחשוב על היום שאחריו היא כמו לצאת לנסיעה בלי לדעת לאן נוסעים. אפשר להיות ראשונים על הכביש ועדיין להגיע למקום הלא נכון.
9. בית המשפט או בית הדין הרבני? אין תשובה שמתאימה לכולם
"גבר צריך לרוץ לבית הדין". "אישה צריכה לרוץ לבית המשפט".
גם את המשפטים האלה אני שומע הרבה, והם פשוטים מדי.
אין ערכאה שטובה תמיד לגבר ואין ערכאה שטובה תמיד לאישה. יש תיק, ובתיק צריך לבדוק את הרכוש, הכתובה, הילדים, ההכנסות, נסיבות הפירוד, עילות הגירושין, הראיות והגרסה שכל צד צפוי להציג.
יש תיקים שבהם נכון לשקול ניהול עניינים מסוימים בבית הדין הרבני. יש תיקים שבהם בית המשפט לענייני משפחה יהיה מתאים יותר. ויש תיקים שבהם חלק מההליכים יתנהלו ממילא בשתי הערכאות.
לכן החלטה על הערכאה אינה עניין של סיסמה. היא חלק מהאסטרטגיה.
ופה קיימת נקודה נוספת שחשוב להבין: טענה שנכתבה בבית המשפט יכולה להגיע לבית הדין, וטענה שנאמרה בבית הדין יכולה לחזור אליכם בהליך רכושי בבית המשפט.
מבחינתי, לא קיימים "שני תיקים". קיים סכסוך אחד שיכול להתנהל בשתי ערכאות.
שתי ערכאות. אסטרטגיה אחת.
10. תתכוננו למלחמה, אבל אל תפתחו אחת אם לא צריך
יש משהו מעניין שקורה כאשר אדם מתחיל להתכונן לגירושין. הוא אוסף מסמכים, מתייעץ, לומד את הזכויות שלו ומבין מה ניתן לבקש. ואז לפעמים נוצרת תחושה שאם כבר התכוננו, צריך להילחם.
לא.
המטרה של הכנה משפטית טובה אינה לייצר מלחמה, אלא לתת לכם אפשרויות. אם אפשר להגיע להסכם טוב ששומר על הזכויות שלכם, מסדיר את הרכוש, הילדים והכספים ומאפשר לשני הצדדים להמשיך בחיים, אין שום פרס על ניהול הליך ארוך רק כדי לומר שנלחמתם.
מצד שני, הסכם לא עושים מתוך פחד ולא חותמים רק כדי "לסיים כבר". צריך להבין על מה מוותרים, מה מקבלים, מה יקרה עם הדירה והפנסיה, כיצד יתנהלו זמני השהות, מי יישא בהוצאות החריגות ומה יקרה אם המציאות תשתנה בעתיד.
הסכם טוב אינו ההסכם שנחתם הכי מהר. הסכם טוב הוא הסכם שלא תתעוררו בעוד חמש שנים ותשאלו איך הסכמתם לו.
ומה אם יש אלימות או סכנה?
כאן הכללים משתנים.
אם קיימת אלימות, איום ממשי או חשש לשלומכם או לשלום הילדים, לא מחכים רק כדי "לבנות אסטרטגיה". לא נשארים בבית כדי לשמור על טענה משפטית, ולא מסכנים אדם בגלל שיקול טקטי בתיק.
במצבים כאלה צריך לבחון באופן מיידי את הכלים המשפטיים המתאימים ואת הצורך בקבלת הגנה.
הבטיחות קודמת לכל שיקול אחר.
אז איך באמת מתחילים הליך גירושין?
לא מתחילים בתביעה. מתחילים בהבנה של התיק.
צריך לדעת מה יש, מה חסר, מה רוצים להשיג, מה הצד השני צפוי לטעון, אילו מסמכים צריך לשמור ומה עלולה להיות המשמעות של הפעולה שאתם שוקלים לעשות מחר בבוקר.
אני מעדיף לפגוש לקוח לפני שהוא פעל ולא אחרי. לפני שעזב את הבית, לפני שרוקן חשבון, לפני ששלח הודעה שאי אפשר להחזיר ולפני שפתח הליך מבלי להבין את ההשלכות שלו.
כי יש טעויות שאפשר לתקן. ויש טעויות שאפשר רק להסביר.
קודם להבין את התיק. אחר כך לעשות את הצעד.
אני רק חושב על גירושין. האם כבר צריך עורך דין?
לא כל אדם שחושב על גירושין צריך באותו יום לפתוח תיק, וגם פגישת ייעוץ אינה התחייבות להתגרש.
לפעמים מטרת הפגישה היא בדיוק להפך: להבין איפה אתם עומדים לפני שמקבלים החלטה. מה הזכויות שלכם, מה המשמעות של עזיבת הבית, מה יכול לקרות עם הדירה והילדים, האם לכתובה יכולה להיות משמעות ומה כדאי, ובעיקר מה לא כדאי, לעשות בשלב הזה.
אם לאחר הייעוץ תחליטו שאתם רוצים לנסות לשקם את הקשר, מצוין. אבל אם תחליטו להתגרש, לפחות תתחילו את התהליך כאשר אתם יודעים לאן אתם הולכים.
במשרד עורכי הדין עובדיה־שוירץ אנו בוחנים תיקי גירושין הן מהזווית של בית המשפט לענייני משפחה והן מהזווית של בית הדין הרבני, באמצעות העבודה המשותפת של עו"ד ליאור עובדיה ועו"ד וטוען רבני יהושע שוירץ.
המטרה אינה להבטיח תוצאה. המטרה היא למנוע מצב שבו פעולה שנראתה נכונה היום הופכת לבעיה המשפטית של מחר.
האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לבחינה פרטנית של נסיבות המקרה.
שאלות שעולות בנושא
שאלות ותשובות
עצם עזיבת הבית אינה מבטלת אוטומטית זכויות ברכוש או זכויות הוריות. עם זאת, לנסיבות העזיבה יכולה להיות משמעות ראייתית ולעיתים גם הלכתית, למשל במחלוקת על כתובה, מזונות אישה או הסיבה לפירוד. לכן, כאשר אין צורך בטיחותי מיידי, נכון להבין את ההשלכות המשפטיות לפני שעושים צעד חד־צדדי.
נושאים קשורים: