בגידה בהסכמת הבעל – האם האישה זכאית לכתובה?

בגידה בהסכמת הבעל – האם האישה זכאית לכתובה? המדריך המשפטי וההלכתי

דיני המשפחה בישראל מספקים לא פעם הצצה נדירה למתח שבין אורחות החיים המודרניים לבין ההלכה היהודית. אחת הסוגיות הידועות בבית הדין הרבני היא שאלת הבגידה. הכלל ההלכתי הבסיסי הוא שכאשר מוכח שאישה נשואה קיימה מרצונה יחסי אישות עם גבר זר, הדבר עשוי לאסור אותה על בעלה ועל הבועל ולהשליך גם על זכאותה לכתובה ולמזונות אישה. עם זאת, נדרשת תשתית ראייתית מספקת, ולשאלות של רצון, אונס או שגגה עשויה להיות משמעות מכרעת.

אחד ההסברים לשלילת הכתובה במצב כזה הוא שהאישה, במעשיה, גרמה למציאות הלכתית שאינה מאפשרת את המשך הנישואין. לכן הדיון אינו מתמצה רק בשאלת הפגיעה באמון או בשאלה מי "אשם" מבחינה מוסרית, אלא גם בתוצאה ההלכתית של המעשה עצמו.

אולם, המציאות של המאה ה-21 מציבה בפני הדיינים אתגרים מורכבים הרבה יותר. מה קורה כאשר "הבגידה" איננה נעשית במחשכים? מה הדין כאשר בני הזוג מסכימים על "נישואים פתוחים", צירפו צלע שלישית, או ניהלו חילופי זוגות? ובמקרה הקיצוני ביותר: מה קורה כאשר הבעל בעצמו יזם, לחץ, ואף נכח בחדר בזמן שאשתו קיימה יחסי אישות עם גבר אחר?

במקרה כזה, האישה עשויה להגיע לבית הדין הרבני ולטעון טענה חזקה: "לא בגדתי בו מאחורי גבו. הוא ביקש זאת! הוא הביא את הגברים הזרים כדי לספק את יצריו, ואני, כאישה מוחלשת שרצתה רק לרצות את בעלה ולשמור על שלמות המשפחה, נגררתי לכך. האם הוא יכול עכשיו 'לרקוד על שתי החתונות' – גם ליהנות מהמעשה הפסול שיזם, וגם להשתמש בו כתירוץ כדי לא לשלם לי את הכתובה? הרי אין חוטא נשכר!".

האם הטענה הזו מחזיקה מים? האם אישה שקיימה יחסים עם גברים זרים בהסכמה של בעלה זכאית לתבוע כתובה?

במאמר זה נצלול לעומקה של סוגיה זו, ננתח את פסק הדין בתיק 1242579/2, נסקור את המקורות ההלכתיים שעליהם הסתמך בית הדין, ונסביר מדוע טיפול משפטי בתיקים הכוללים עובדות אינטימיות ורגישות דורש היכרות משולבת עם דיני המשפחה ועם הפסיקה הרבנית.

מקרה המבחן: הסכמה, כפייה וצלע שלישית בבית הדין ברחובות

כדי להבין כיצד בית הדין הרבני מתמודד עם השאלה המורכבת של אישה שקיימה יחסים עם גברים זרים בהסכמה של בעלה זכאית לתבוע כתובה, נבחן את פסק הדין שניתן בבית הדין הרבני האזורי ברחובות בתיק 1242579/2.

הרקע העובדתי הקשה: בני הזוג בתיק זה נישאו בשנת 2001. תחת החופה התחייב הבעל לשלם לאשתו כתובה בסך 360,000 ש"ח. בשנת 2020 הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין, תוך שהוא טוען כי אשתו מנהלת מערכת יחסים וחיים משותפים עם גבר גרוש, אינה שומרת טהרת המשפחה, ומזניחה את הבית. הבעל דרש לחייב את אשתו בגט ולקבוע כי הפסידה את כתובתה בעוון ניאוף.

האישה, מנגד, סירבה בתחילה להתגרש עד שיוסדרו ענייני הרכוש, ופתחה בתביעת כתובה נגדית. לטענתה, הבעל הוא זה שבגד בה עם נשים אחרות, וכיום אף חי עם אישה אחרת שממנה יש לו ילדים. אך הדרמה האמיתית בתיק נחשפה כאשר הבעל הציג לבית הדין ראיות לכך שהאישה שכבה עם גברים אחרים עוד במהלך חייהם המשותפים.

תגובת האישה לעובדות אלו הייתה מטלטלת: היא לא הכחישה שקיימה יחסי אישות עם גברים זרים, אך טענה להגנתה כי הבעל הוא זה שכפה עליה את המפגשים הללו ואף הנציח אותם. לדבריה, באחד הימים הבעל הצהיר בפניה שיש לו נטיות מיניות מגוונות, ודרש ממנה לצרף גבר זר למיטתם. "הלכתי איתו למקומות שהוא ביקש... כל מה שרציתי זה לרצות אותו... תחת איזה שהוא ניתוק שעשיתי עם עצמי", טענה האישה בבכי. היא הטיחה בבית הדין: "בא הבעל ואומר לאשתו תשכבי עם מישהו אחר כי אני רוצה את זה, לוחץ עליה מאוד... הטעם שאישה שזינתה מפסידה את כתובתה הוא משום שמעשיה גרמו לה להיאסר, מה שאין כן בנדון זה שהבעל גרם לכך ואף נכח במפגשים! הוא החוטא, ולכן לא הפסדתי את כתובתי!".

עדותו של ה"גבר הזר": כדי לברר את האמת העובדתית, זימן בית הדין לעדות את אחד מהגברים הזרים שהשתתפו במפגש האינטימי. העד סיפר כי הקשר נוצר דרך צ'אט וירטואלי מול הבעל, שחיפש גבר שיקיים יחסים עם אשתו בנוכחותו. העד הגיע לדירת בני הזוג, ואישר כי הבעל ישב בכורסה וצפה, בעוד הוא קיים יחסים עם האישה. לשאלת בית הדין האם האישה נראתה כמי שנכפית למעשה, השיב העד: "לא הרגשתי שהיא נכפית לזה... האווירה הייתה נעימה... זה היה נראה רצון משותף של שניהם". העד אף אישר כי התקיים מפגש שני, באותה אווירה נינוחה, כשנה לאחר מכן.

הדיינים מצאו את עצמם מול דילמה הלכתית אדירה: מצד אחד, האישה זינתה עם גבר זר. מצד שני, הבעל יזם, עודד ונכח במעשה. האם אישה שקיימה יחסים עם גברים זרים בהסכמה של בעלה זכאית לתבוע כתובה?

ההכרעה ההלכתית: למה הסכמת הבעל אינה מתירה את המעשה?

כדי להכריע בתיק, צלל בית הדין הרבני למקורות ההלכה, וקבע פסיקה עקרונית שמנפצת את התפיסה האזרחית-מודרנית של "הסכמה" בתוך הנישואין.

ההלכה היהודית רואה בנישואין (קידושין) לא רק חוזה ממוני בין שני אנשים, אלא ברית מקודשת ("הרי את מקודשת לי") שכפופה לחוקי התורה. בעוד שבענייני ממון אדם יכול להסכים לוותר על זכויותיו (למשל, למחול על חוב), בענייני איסור והיתר דתיים – לאדם אין שום בעלות או סמכות "לאשר" לאשתו לעבור על איסור תורה.

בית הדין ביסס את הכרעתו על פסיקותיהם של גדולי הדורות:

הרמ"א והמהרי"ק – "אומרת מותר": הרמ"א (אבן העזר, סימן קע"ח, סעיף ג') מביא בשם המהרי"ק את הדין באישה שזינתה מתוך מחשבה מוטעית שהדבר מותר לה. לפי המקורות שעליהם הסתמך בית הדין, עצם הטענה שהאישה סברה שהמעשה מותר אינה בהכרח מונעת את האיסור ההלכתי. שאלת הכתובה נבחנת בהמשך בנפרד על יסוד מקורות נוספים.

פסיקת בעל האגרות משה (הרב משה פיינשטיין זצ"ל): הרב פיינשטיין דן במקרה שבו אישה זינתה כדי "לעשות את רצון בעלה". הוא כתב כי אף שהבעל הפציר בה ולחץ עליה, "אסורה לעשות רצונו בזה". לפי התשובה, הסכמת הבעל אינה הופכת את המעשה למותר, וכאשר היחסים נעשו ברצון האישה נאסרת על בעלה. בית הדין דן בשאלת הכתובה בנפרד והסתמך, בין היתר, על תשובת ה"ציץ אליעזר".

פסיקת ה"ציץ אליעזר" (הרב אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל): הרב וולדינברג דן במפורש בשאלה האם אישה שקיימה יחסים עם גברים זרים בהסכמת בעלה זכאית לכתובה, כאשר הגירושין באו "גם באשמתו הוא". לפי הגישה שעליה הסתמך בית הדין, כאשר יחסי האישות נעשו ברצון, העובדה שהבעל הסכים, עודד או אף יזם את המעשה אינה שומרת על זכאות האישה לכתובה, משום שמעשיה גרמו לה להיאסר עליו. זאת להבדיל ממצב של אונס, שאותו יש לבחון בנפרד.

ההכרעה בבית הדין ברחובות: בית הדין קבע כי מעדותו של הגבר הזר, ומהעובדה שהאישה חזרה על המעשה בשנית לאחר שנה, עולה בבירור שלא הייתה כאן "כפייה" או אונס, אלא מעשה שנעשה בהסכמה מלאה מתוך רצון (גם אם מעוות) לרצות את הבעל.

האישה העלתה טענה מוסרית נוקבת: "הבעל הוא החוטא שיזם הכול. כיצד הוא יוצא נשכר, נפטר מתשלום הכתובה ומקבל גט בחינם?". על כך ענו הדיינים תשובה מבריקה וחותכת: "בדיני שמים של בית דין של מעלה, נבחנים כל המרכיבים... לרבות הטענה שלא יצא חוטא נשכר... בית הדין דנן, אינו בית דין של מעלה שדן לפי חשבונות שמים. בית הדין דנן דן לפי הגמרא, השולחן ערוך והפוסקים".

התוצאה: בית הדין קבע כי האישה אינה זכאית לעיקר הכתובה, לתוספת הכתובה, למזונות אישה או לפיצוי כספי, וחייב את הצדדים להתגרש. עוד נקבע שהצדדים אסורים זה לזה, והאישה נאסרה על הבועל הראשון שהעיד בבית הדין; ביחס לגבר נוסף צוין כי אם תבקש להינשא לו, הדבר יצריך בירור בבית הדין. ההכרעה נבעה מן הדין ההלכתי כפי שיושם על עובדות המקרה.

ההבדל בין הזווית האזרחית לזווית הרבנית

הסיפור המזעזע לעיל ממחיש את הפער התהומי בין התפיסה האזרחית-מודרנית להלכה:

הזווית האזרחית (בית המשפט לענייני משפחה): בדין האזרחי, עצם קיומם של יחסים בהסכמה מחוץ לנישואין אינו יוצר, כשלעצמו, עבירה פלילית, ובדרך כלל אשמה מינית אינה משמשת בסיס לענישה רכושית במסגרת איזון המשאבים. עם זאת, כל סוגיה נבחנת לפי הדין והנסיבות הספציפיות.

הזווית הרבנית (בית הדין הרבני): כפי שראינו, הסכמת הבעל אינה הופכת יחסי אישות של אישה נשואה עם גבר זר למעשה מותר מבחינה הלכתית. עם זאת, יש להבחין היטב בין יחסים שנעשו מרצון לבין אונס או כפייה. הודאה בעובדות אינטימיות יכולה להיות בעלת משמעות ראייתית וכלכלית רבה, ולכן חשוב לבחון את הגרסה והראיות לפני שמגבשים קו טיעון.

היתרון האסטרטגי: למה יש יתרון לשילוב עורך דין וטוען רבני בתיק כזה?

פסק הדין מלמד שהסכמת הבעל כשלעצמה אינה שומרת על זכאות האישה לכתובה כאשר הוכח שקיימה מרצונה יחסי אישות עם גבר זר. עם זאת, אין להסיק מכך שכל מקרה יוכרע באותה דרך: שאלות של אונס, שגגה, הוכחת עצם היחסים והתשתית הראייתית עשויות לשנות את התוצאה.

בתיק מסוג זה, טענה שנראית במבט ראשון כמסייעת – למשל שהבעל יזם את המפגשים – עלולה לקבל משמעות שונה בבית הדין אם לצד אותה טענה קיימת גם הודאה ביחסי אישות עם גבר זר. לכן יש חשיבות לניתוח מוקדם של העובדות, של שאלת הרצון או הכפייה ושל ההשלכות האפשריות על הכתובה, לפני הצגת גרסה מלאה בבית הדין.

כאן נמצא היתרון המקצועי של משרד עורכי הדין עובדיה-שוירץ. אנו פועלים בשיתוף בין עורך דין העוסק בדיני משפחה ובליטיגציה אזרחית (עו"ד ליאור עובדיה), לבין עורך דין שהוא גם טוען רבני מוסמך ועוסק בייצוג בבית הדין הרבני (עו"ד וטוען רבני יהושע שוירץ).

השילוב המקצועי מאפשר לבחון את התיק משתי הזוויות ולצמצם טעויות אסטרטגיות:

• אנו מנתחים את התיק בשתי השפות – הדין האזרחי והדין הרבני – עוד לפני הגשת מסמך, ובוחנים מראש כיצד גרסה עובדתית אחת עשויה להשפיע על הכתובה ועל ההליכים המקבילים.

• אם אנו מייצגים את הבעל, נבחן האם קיימת תשתית ראייתית להוכחת יחסי אישות מרצון ומהם המקורות ההלכתיים הרלוונטיים לטענה בדבר הפסד כתובה, תוך התייחסות גם להתנהלותו של הבעל ולראיות הנגדיות.

• אנו מוודאים שהחזית ההלכתית החדה בבית הדין הרבני משרתת באופן מדויק      ומסונכרן את המאבק על הרכוש בבית המשפט לענייני משפחה.

שאלות נפוצות על בגידות בהסכמה, מורדת וכתובה

הבעל שלי בגד בי, ואני ידעתי מזה והבלגתי כדי לשמור על שלום הבית. האם אוכל לדרוש גירושין וכתובה כעת?

ההלכה מתייחסת באופן שונה לגבר בוגד ("רועה זונות") ולאישה בוגדת. אם גבר בוגד, האישה אינה נאסרת עליו מעצם הבגידה. ההבלגה בעבר אינה שוללת כשלעצמה אפשרות לטעון בהמשך לעילת גירושין או לכתובה, אך הזכאות אינה אוטומטית ותלויה בעובדות, בעילה, בהוכחות ובקשר שבין התנהגות הבעל לפירוק הנישואין.

האם אישה שקיימה "חילופי זוגות" (ללא חדירה מלאה) מאבדת גם היא את הכתובה?

כאשר לא הוכחו יחסי אישות מלאים, אין לייחס למקרה באופן אוטומטי דין של זנות. בהתאם לעובדות, הראיות ואופי ההתנהגות, עשויות להתעורר טענות של "מעשה כיעור" או "עוברת על דת", אך התנאים והשלכותיהם על הכתובה שונים ואינם אוטומטיים.

הייתי במצב של מצוקה נפשית ובעלי ניצל זאת כדי לשדל אותי לשכב עם גבר אחר. האם אני נחשבת אנוסה?

שאלת האונס בהלכה היא שאלה עובדתית והלכתית רגישה, ואין לצמצם אותה רק לכוח פיזי או לאיום על החיים. הרמב"ם מבחין בין יחסים שהחלו באונס לבין יחסים שנעשו מרצון. בתיק 1242579/2 דחה בית הדין את טענת הכפייה בעיקר משום שהעדות והנסיבות – לרבות מפגש נוסף לאחר כשנה – הצביעו לדעתו על רצון והסכמה. לכן יש לבחון כל מקרה לפי הראיות ולא להסיק מסקנה אוטומטית מעצם קיומו של לחץ רגשי.

אני הגבר בסיפור. אשתי ואני הסכמנו לפתוח את הנישואין. כעת היא דורשת כתובה וטוענת שגם אני חטאתי. מה לעשות?

בתיק 1242579/2 נקבע כי כאשר הוכח שהאישה קיימה מרצונה יחסי אישות עם גבר זר, הסכמת הבעל ואף מעורבותו לא מנעו את הפסד הכתובה. עם זאת, אין מדובר בפטור אוטומטי בכל תיק: יש להוכיח את העובדות, את הרצון ואת העילה ההלכתית, ולבחון טענות נגדיות והשלכות נוספות.

סיכום

ההתנגשות בין אורחות חיים מודרניים לבין הדין הדתי עשויה ליצור שאלות מורכבות בבית הדין הרבני. תיק 1242579/2 מלמד כי כאשר הוכחו יחסי אישות מרצון עם גבר זר, הסכמת הבעל ואף מעורבותו לא מנעו את שלילת הכתובה. עם זאת, ההכרעה תלויה בהוכחת העובדות ובשאלה אם מדובר ברצון, בשגגה או באונס. לכן ניסוח הגרסה והצגת הראיות מחייבים זהירות רבה.

אם מצאתם את עצמכם בסכסוך גירושין מורכב הכולל עובדות אינטימיות, טענות לבגידה, לחץ או כפייה, חשוב לבחון מראש את ההשלכות האפשריות בכל אחת מהערכאות. משרד עורכי הדין עובדיה-שוירץ משלב עורך דין לענייני משפחה עם עורך דין שהוא גם טוען רבני מוסמך, ומאפשר לבנות אסטרטגיה מתואמת המבוססת על העובדות, הראיות והדין החל.

האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. שאלות של זנות, אונס, מעשה כיעור, זכאות לכתובה ומזונות אישה מחייבות בחינה פרטנית של העובדות, הראיות והדין ההלכתי החל בכל מקרה.