עולם דיני המשפחה והגירושין הוא עולם דינמי, יצרי ורווי תהפוכות. לעיתים קרובות, בני זוג מנהלים מערכה משפטית ארוכה ומתישה על רכוש, ילדים וכתובה, כאשר חלק מהתמונה העובדתית אינה מונחת בפני בית הדין. פסק הדין ניתן על סמך התשתית הראייתית שהונחה בפני הדיינים באותו רגע נתון.
אך החיים חזקים יותר מכל פרוצדורה משפטית. מה קורה לאדם שגילה ראיה מכרעת לאחר שהתיק נסגר וניתן פסק דין? נניח שאישה מצאה לפתע כונן גיבוי שעשוי להוכיח שבעלה הבריח כספים לחשבונות בחו"ל, או שבעל גילה עד ראייה חדש שלטענתו עשוי להוכיח כי אשתו ניהלה קשר עם אדם אחר בזמן הנישואין.
הטעות הנפוצה שמבצעים מתדיינים – ולעיתים גם מייצגים שאינם מכירים היטב את סדרי הדין בבתי הדין הרבניים – היא לרוץ ולהגיש "ערעור" לבית הדין הרבני הגדול.
אולם ערכאת הערעור אינה מיועדת בדרך כלל לבחינת ראיות ועובדות שלא היו בפני הערכאה שפסקה את הדין. כאשר מדובר באמת בטענות עובדתיות או בראיות חדשות שלא היו ידועות במהלך הדיון הקודם, ההליך שיש לבחון נקרא סתירת דין.
מהו הליך סתירת דין? האם ניתן להשתמש בו תמיד? ומדוע בתי הדין הרבניים בוחנים בקשות אלו בזהירות רבה ולעיתים אף מחייבים בהוצאות כאשר מתברר שאין מדובר בראיות חדשות?
המקור ההלכתי והמשפטי: מהי בקשה לסתירת דין?
במשפט העברי קיים משקל משמעותי לשאיפה להגיע לחקר האמת, ובמסגרת זו מוכר העיקרון שלפיו גם לאחר מתן פסק דין עשויה להיות משמעות לראיה חדשה שלא עמדה בפני בית הדין.
המשנה במסכת סנהדרין קובעת:
"כל זמן שמביא ראיה – סותר את הדין".
עיקרון זה קיבל ביטוי גם בתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים.
תקנה קכ"ט(1) לתקנות הדיון קובעת:
"בעל דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית הדין שדן בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם".
כלומר, גם לאחר שניתן פסק דין, רשאי בעל דין לבקש מבית הדין דיון מחדש אם בידיו טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו במהלך הדיון הקודם.
אולם חשוב להדגיש: עצם קיומה של ראיה נוספת אינו מביא אוטומטית לפתיחת המשפט מחדש או לביטול פסק הדין.
תקנה קכ"ט(2) מוסיפה כי המבקש צריך להגיש בקשה בכתב ולפרט בה את הטענות או הראיות החדשות וכן להסביר מדוע לא הביא אותן בדיון הקודם.
לכן, מאחורי תקנה זו עומדים שני עניינים מרכזיים:
1. הטענות או הראיות צריכות להיות באמת "חדשות":
לא מספיק לומר "נזכרתי במשהו" או "עורך הדין הקודם שלי לא השתמש במסמך". התקנה מדברת על טענות עובדתיות או ראיות שלא היו ידועות לבעל הדין בדיון הקודם.
על המבקש להסביר גם מדוע לא הובאו אותן טענות או ראיות במהלך המשפט.
2. הבקשה מוגשת לבית הדין שדן בעניין:
בניגוד לערעור המוגש לבית הדין הרבני הגדול, בקשה לסתירת דין מוגשת לבית הדין שדן ופסק בעניין.
ככלל, יש חשיבות לכך שהבקשה תיבחן בידי ההרכב שדן בתיק ומכיר את הראיות והטענות הקודמות. כאשר חל שינוי בהרכב, עשויות להתעורר שאלות מורכבות יותר באשר לאפשרות לסתור את פסק הדין, כפי שנראה בהמשך.
פסקי דין מהשטח: כשהניסיון לסתור את הדין נכשל
למרות שהתקנות מאפשרות לבעל דין לבקש דיון מחדש "בכל זמן", בתי הדין בוחנים היטב האם אכן מדובר בטענות או בראיות חדשות.
בתי הדין מודעים לכך שמתדיינים עלולים לנסות להשתמש בכלי זה כ"מקצה שיפורים", כדי להעלות מחדש טענות שכבר נדונו או כדי לתקן כשלים בניהול ההליך הקודם.
כדי להמחיש את המלכודות המשפטיות, ננתח שלושה פסקי דין שבהם נדחו בקשות לסתירת דין.
הראיה ה"חדשה" שלא הספיקה מבחינה הלכתית – תיק 76070/1 באשקלון
במקרה זה בני זוג התגרשו, ובית הדין פסק כי הבעל חייב לאישה את כתובתה. בהמשך אף נקבע כי זכויות הבעל בדירה יועברו לאישה.
הבעל פנה לבית הדין הגדול ולאחר מכן לבג"ץ – וההליכים לא הביאו לשינוי פסק הדין.
לאחר מכן הגיע הבעל לבית הדין וביקש סתירת דין.
טענתו הייתה כי יש בידיו ראיה חדשה שלפיה האישה קיימה קשר עם אדם אחר עוד בתקופת הנישואין, ולכן יש לשלול ממנה את הכתובה.
בית הדין הסכים לשמוע את הראיה החדשה. עד הופיע בפני בית הדין בשתי ישיבות ונחקר.
אולם בסופו של דבר דחה בית הדין את בקשת הבעל לסתירת הדין.
עד אחד אינו מספיק: בית הדין קבע כי כדי לשלול מן האישה זכות לכתובה שכבר נפסקה לטובתה, נדרשים בנסיבות אותו מקרה שני עדים כשרים המעידים באופן חד־משמעי על מעשים שבגינם היא משוללת כתובה. בפני בית הדין הופיע עד אחד בלבד.
העדר הוכחה למעשה כיעור מספיק: העד טען כי ראה את האישה עם מי שלימים הפך לבעלה וכי אותו אדם יצא מביתה בשעות הבוקר. אולם העד עצמו לא ראה אותם יחד בתוך הבית.
בית הדין בחן האם העובדות שהוצגו מגיעות לכדי "מעשה כיעור", ואף ציין שילדיה הגדולים של האישה שהו בבית, באופן שהשליך גם על שאלת הייחוד.
סתירות בעדות: העד מסר עדות בשתי ישיבות ובית הדין מצא הבדלים בין חלקים שונים בעדותו. בית הדין אף התרשם מהתנהלותו באופן שהעלה שאלות לגבי מהימנותו ומידת מעורבותו בעניין.
התוצאה: הראיה אומנם הייתה חדשה מבחינת ההליך, אך היא לא הייתה מספקת מבחינה ראייתית והלכתית כדי לשנות את פסק הדין.
זהו שיעור חשוב: לא די בכך שהראיה חדשה. היא צריכה גם להיות ראיה שיש בה כוח משפטי והלכתי לשנות את התוצאה.
אבחנה בין טענות חדשות למיחזור טענות ישנות – תיק 1143903/10
בתיק אחר בבית הדין הרבני האזורי באשקלון, אב פנה לבית הדין בבקשה ל"סתירת הדין" בנוגע להחלטה שעסקה בהסדרי שהות עם בנותיו הקטינות.
האב טען באמצעות באת כוחו כי בית הדין לא נתן לו את יומו, לא אפשר לו להשמיע את ראיותיו באופן מלא ולא אפשר לו למצות את טענותיו.
הבקשה התבססה על הוראות תקנות הדיון הנוגעות לדיון מחדש.
בית הדין דחה את הבקשה והבהיר עיקרון יסודי:
בקשה לסתירת דין לפי תקנה קכ"ט מיועדת לטענות עובדתיות או לראיות חדשות שלא היו ידועות לבעל הדין בדיון הקודם.
היא אינה מסלול חלופי לערעור על כך שבעל דין סבור שבית הדין טעה בהפעלת שיקול הדעת על סמך החומר שהיה בפניו.
בית הדין ציין כי בבקשה שהוגשה לא הוצגה טענה עובדתית או ראיה חדשה שלא הייתה ידועה לאב בעת הדיון הקודם.
במילים אחרות: לא כל טענה של "לא שמעו אותי מספיק", "היו צריכים לאפשר לי לחקור יותר" או "בית הדין טעה" הופכת לבקשה לסתירת דין.
יש להבחין בין ראיה חדשה, לבין ניסיון לתקוף את הדרך שבה התנהל ההליך או את המסקנה שאליה הגיע בית הדין על סמך החומר שכבר היה בפניו.
ראיות שאינן באמת חדשות והניסיון להציג תמונה חלקית – תיק 1084448/3 בבית הדין הגדול
המקרה השלישי הוא אזהרה חשובה לכל מי ששוקל להגיש בקשה לסתירת הדין.
באותו מקרה אישה הגישה ערעור לבית הדין הגדול בעניין הסכם גירושין שאושר בעבר.
בית הדין הגדול קיבל את ערעורה וקבע, בין היתר, כי נפלו פגמים משמעותיים בדרך שבה נבחנה הבנתה והסכמתה להסכם, ובסופו של דבר קבע כי ההסכם בטל.
כשנתיים וחצי לאחר מתן פסק הדין פנה הבעל לבית הדין הגדול והגיש בקשה לעיון מחדש ולסתירת הדין.
הוא הציג מסמכים וטען כי מדובר ב"ראיות חדשות" המוכיחות כי האישה הבינה את ההסכם בזמן אמת.
בית הדין הגדול דחה את הבקשה וחייב את המבקש בהוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח לטובת המשיבה.
פסק הדין מחדד מספר נקודות חשובות:
זהות ההרכב: אחד הדיינים שישב בהרכב המקורי כבר פרש. בית הדין הסביר שככלל, יש קושי בכך שדיינים שלא היו בהרכב המקורי יקבעו מה היה מחליט דיין אחר אילו הראיות החדשות היו בפניו.
עם זאת, בית הדין הבהיר כי אין מדובר במחסום מוחלט. במקרים שבהם הראיה החדשה ברורה ומכרעת באופן שאינו מותיר ספק בדבר השפעתה על התשתית העובדתית – ניתן יהיה לשקול סתירת דין גם כאשר ההרכב השתנה.
בית הדין המחיש זאת בדוגמה החריגה של מצב שבו אדם הוכרז כמת ולאחר מכן "בא ההרוג ברגליו".
אין כמעט דבר חדש: בית הדין בדק את החומר שהציג המבקש וקבע כי כמעט כל מה שהוגדר על ידו כ"ראיות חדשות" כבר הופיע בפסק הדין הקודם או בחומר שעמד בפני בית הדין.
ציטוט סלקטיבי והוצאת דברים מהקשרם: חמור מכך, בית הדין קבע כי חלק מן הדברים הוצגו באופן חלקי וסלקטיבי, תוך השמטת חלקים מן המסמכים והצגתם באופן שעלול ליצור תמונה מטעה.
התוצאה הייתה לא רק דחיית הבקשה אלא גם חיוב המבקש בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.
היתרון האסטרטגי: למה סתירת דין מחייבת היכרות עם המשפט וההלכה?
פסקי הדין הללו ממחישים היטב: הליך סתירת דין בבית הדין הרבני הוא כלי חריג ועוצמתי. הוא עשוי במקרים המתאימים להביא לבחינה מחודשת של פסק דין, אך אם משתמשים בו בצורה לא נכונה – הבקשה עלולה להידחות ואף להביא לחיוב בהוצאות.
כאשר אדם מגלה ראיה חדשה ופונה למייצג שאינו מכיר היטב את ההליכים בבתי הדין הרבניים, עלולות להתרחש שתי טעויות משמעותיות.
האחת היא לרוץ ולהגיש "ערעור" לבית הדין הגדול, אף שהטענה מבוססת למעשה על עובדה או ראיה חדשה שלא עמדה בפני בית הדין שפסק.
השנייה היא להגיש בקשה ל"סתירת דין" בלי לבחון אם הראיה באמת חדשה, אם יש בה כוח לשנות את התוצאה ואם מבחינה הלכתית ומשפטית היא בכלל מספיקה.
זהו היתרון המקצועי של משרד עורכי הדין עובדיה־שוירץ.
המשרד שלנו מבוסס על שותפות המשלבת עורך דין העוסק בדיני משפחה ובליטיגציה אזרחית – עו"ד ליאור עובדיה – לצד עו"ד וטוען רבני יהושע שוירץ, המכיר את הדין העברי, את תקנות הדיון ואת הפסיקה בבתי הדין הרבניים.
השילוב בין שתי הזוויות מאפשר לבחון ראיות חדשות באופן רחב:
סינון אסטרטגי: בטרם נגיש בקשה לבית הדין, נבחן האם מדובר באמת בראיה חדשה, מה משקלה, האם היא עשויה לשנות את התוצאה ומה משמעותה מבחינה משפטית והלכתית.
התאמת המסלול הנכון: נבחן מתי הפתרון הוא ערעור, כאשר הטענה מתמקדת בטעות שנפלה בפסק הדין, ומתי המסלול המתאים הוא בקשה לסתירת דין המבוססת על טענה עובדתית או ראיה חדשה שלא הייתה ידועה בדיון הקודם.
התמודדות עם בקשה של הצד השני: מנגד, אם הצד השני מבקש לפתוח מחדש פסק דין שניתן לטובתכם, נבחן האם מדובר באמת בחומר חדש או במיחזור של טענות ישנות, האם הבקשה הוגשה בתום לב ומהו המשקל האמיתי של הראיה שעליה היא מבוססת.
שאלות נפוצות על בקשה לסתירת דין בבית הדין הרבני
מצאתי מסמך חשבון בנק שלא היה בידיי ומוכיח לכאורה הברחת נכסים. פסק הדין כבר ניתן. מה לעשות?
מקרה כזה עשוי להתאים לבחינת בקשה לסתירת דין, אם אכן מדובר בראיה שלא הייתה ידועה לך במהלך הדיון הקודם. יש לבחון את המסמך, את המועד שבו התגלה, את הסיבה לכך שלא הוצג קודם ואת ההשפעה האפשרית שלו על פסק הדין.
עורך הדין הקודם שלי לא חקר נכון את הצד השני. האם זו עילה לסתירת הדין?
ככלל, עצם הטענה שהייצוג הקודם לא היה מוצלח אינה הופכת כשלעצמה לעילה לסתירת הדין. תקנה קכ"ט עוסקת בטענות עובדתיות או בראיות חדשות שלא היו ידועות לבעל הדין בדיון הקודם. אם הטענה היא שבית הדין עצמו טעה בפסק הדין או שנפל פגם בניהול הדיון, יש לבחון האם המסלול המתאים הוא ערעור ובהתאם למועדים ולעילות הקבועים בתקנות.
האם אפשר להגיש ראיות חדשות ישירות לבית הדין הרבני הגדול בערעור?
ככלל, לא. תקנה קל"ו קובעת שאין ערעור על יסוד נסיבות שהתעוררו לאחר סיום הדיון או על סמך הוכחות או עובדות שלא הובאו בפני בית הדין שפסק.
כאשר מדובר באמת בראיה חדשה שלא הייתה ידועה בדיון הקודם, יש לבחון האם המסלול המתאים הוא בקשה לסתירת הדין בפני בית הדין שדן בעניין.
האם אני עלול להיות מחויב בהוצאות אם הבקשה שלי לסתירת הדין תידחה?
כן. בית הדין מוסמך לפסוק הוצאות, ובמקרים מסוימים אף עשוי להתנות את המשך בירור הבקשה בהפקדת ערובה להוצאות. כאשר מתברר שבקשה מבוססת על טענות שכבר נדונו, או שהראיות מוצגות באופן מטעה או חסר תום לב, הסיכון לחיוב בהוצאות גדל. בתיק 1084448/3, למשל, דחה בית הדין הגדול את הבקשה וחייב את המבקש בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.
סיכום
העיקרון ההלכתי שלפיו "כל זמן שמביא ראיה – סותר את הדין" מאפשר, במקרים המתאימים, לבחון מחדש פסק דין כאשר מתגלות טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לבעל הדין בעת הדיון.
אולם הליך סתירת דין בבית הדין הרבני אינו שרביט קסמים שמוחק פסקי דין בכל פעם שאדם אינו מרוצה מהתוצאה.
כפי שממחישים פסקי הדין, בתי הדין בוחנים האם הראיה אכן חדשה, מדוע היא לא הוצגה קודם, מהו משקלה המשפטי וההלכתי והאם יש בה פוטנציאל ממשי לשנות את התוצאה.
ראיה יכולה להיות חדשה – אך חלשה.
ראיה יכולה להיות משמעותית – אך כזו שהייתה ידועה כבר בזמן המשפט.
וטענה יכולה להיות מוצדקת – אך שייכת למסלול של ערעור ולא למסלול של סתירת הדין.
לכן, כאשר מתגלה חומר חדש לאחר פסק הדין, השאלה הראשונה אינה רק "האם הראיה טובה?", אלא גם:
האם היא באמת חדשה, האם יש בה כדי להשפיע על פסק הדין, ומהו ההליך המשפטי הנכון להציג אותה בפני בית הדין?
אם התגלו לכם עובדות או ראיות חדשות לאחר מתן פסק הדין, או אם הצד השני מבקש לפתוח מחדש פסק דין שניתן לטובתכם, מומלץ לבחון את הדברים לפני הגשת בקשה.
משרד עורכי הדין עובדיה־שוירץ משלב עבודה של עורך דין העוסק בדיני משפחה ובליטיגציה לצד עורך דין שהוא גם טוען רבני, באופן המאפשר לבחון את הראיה החדשה הן מהזווית המשפטית והראייתית והן מהזווית ההלכתית והדיונית, ולבחור את המסלול המתאים לנסיבותיו של כל מקרה.
שאלות שעולות בנושא
שאלות ותשובות
כן. ניתן להגיש בקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ, ובמקרה שבו כבר ניתן צו ניתן גם להגיש בקשה לביטולו.
נושאים קשורים: