בעל שמנהל קשרים עם גברים במהלך הנישואין: מתי האישה זכאית לגט ולכתובה?

אישה מגלה במהלך הנישואין שבעלה מנהל קשרים עם גברים. לעיתים מדובר ביחסים בפועל, לעיתים בהתכתבויות, באפליקציות היכרויות או בקשרים אחרים שמערערים מבחינתה את הבסיס שעליו נבנו הנישואין. השאלה המשפטית וההלכתית אינה מסתכמת בשאלה מהי נטייתו של הבעל, אלא בשאלה הרבה יותר מעשית: מה עשה במהלך הנישואין, כיצד הדבר השפיע על חיי הזוגיות, והאם ההתנהלות הזאת היא שהביאה בסופו של דבר לפירוק הבית.

שני פסקי דין של בית הדין הרבני הגדול משנת 2024 עוסקים בדיוק בשאלות הללו. שניהם מבהירים כי לא נכון להפוך את עצם הנטייה לעילת חיוב אוטומטית. מנגד, כאשר הנטייה מקבלת ביטוי מעשי באמצעות קשרים עם אחרים, פגיעה בחיי האישות או אובדן האמון, התמונה המשפטית יכולה להשתנות באופן משמעותי.

עצם הנטייה אינה בהכרח עילת גירושין

בתיק 1425068/1,2 קבע בית הדין הרבני הגדול הבחנה חשובה מאוד. בית הדין ציין כי כאשר אדם בעל נטייה לגברים חי עם אשתו ומקיים את חובותיו בענייני אישות כראוי, באופן שאין לנטייתו השפעה מעשית על חיי הנישואין, עצם הנטייה אינה בהכרח עילת גירושין.

באותו מקרה, עם זאת, התמונה לא נעצרה ברמת הנטייה. בית הדין קבע כי בשלב מסוים נודע לאישה על קשר קרוב של הבעל עם גבר ועל קיום יחסים, והיא דרשה ממנו להפסיק ולשוב למסגרת הנישואין. לפי קביעת בית הדין, כשהנטייה קיבלה ביטוי מעשי בתוך חיי הנישואין, כבר לא היה מדובר רק בשאלה אישית של הבעל אלא בהתנהגות שהשפיעה ישירות על מערכת היחסים.

זה ההבדל המרכזי.

לא הנטייה כשלעצמה היא שעומדת במרכז הדיון, אלא ההתנהגות בתוך חיי הנישואין.

ואם האישה ידעה עוד לפני החתונה?

זאת אחת הטענות המעניינות שעלו בתיק. הבעל טען שהאישה ידעה מראש על נטייתו ולכן למעשה "סברה וקיבלה" את המצב.

בית הדין לא קיבל את הטענה במובן הרחב שלה. גם אם נניח שאישה ידעה עוד לפני הנישואין על נטייתו של בן זוגה, אין מכאן בהכרח שהיא הסכימה לכך שבמהלך הנישואין הוא יקיים קשרים אינטימיים עם אחרים. בית הדין הדגיש כי עצם הנישואין, מכתבי האהבה וההתחייבויות שניתנו במסגרת הכתובה מלמדים שהצדדים התכוונו לחיות כבני זוג, ולא שאחד מהם יהיה חופשי לנהל קשרים נוספים.

גם אם במהלך השנים האישה ידעה על אירועים מסוימים ובחרה בעבר להמשיך בנישואין, אין פירוש הדבר שהיא נתנה הסכמה בלתי מוגבלת לכל קשר עתידי.

זו הבחנה חשובה מאוד גם מעבר למקרה המסוים: ידיעה על מצב מסוים אינה בהכרח הסכמה לכל התפתחות עתידית שלו.

מי הגיש את תביעת הגירושין לא בהכרח קובע מי גרם לגירושין

בתיקי כתובה יש משמעות רבה לשאלה ממי יצאו הגירושין. לפעמים קיימת נטייה לחשוב שאם האישה היא זו שהגישה את תביעת הגירושין, היא בהכרח זו שבחרה לפרק את הבית ולכן עליה להסביר מדוע היא עדיין זכאית לכתובה.

פסקי הדין מראים שהתמונה מורכבת יותר.

בתיק 1425068/1,2 האישה אכן הגישה בסופו של דבר את תביעת הגירושין, אבל בית הדין ציין שהדבר נעשה לאחר תקופה ממושכת שבה הבעל כבר עזב את הבית. לכן עצם הגשת התביעה לא הספיקה כדי להטיל עליה את האחריות לפירוק הנישואין.

בהמשך קבע בית הדין כי במקרה שנדון לפניו, לא נטייתו של האיש היא שחייבה את הכתובה, אלא מימוש הנטייה והבגידה במהלך הנישואין, שהביאו למסקנה שפירוק הבית נבע ממנו.

בית הדין הגדול אף הגדיל באותו מקרה את סכום החיוב שקבע בית הדין האזורי, מ-180,000 ש"ח ל-360,000 ש"ח, בהתאם לנסיבות המקרה ולשיקוליו בעניין סכום הכתובה.

האם חייבים להוכיח יחסים בפועל כדי לזכות בכתובה?

פסק הדין השני, בתיק 1442718/1, מחדד נקודה נוספת.

שם בית הדין האזורי לא השתכנע כי הוכח שהבעל קיים יחסי מין מלאים עם גברים במהלך הנישואין ולכן לא קבע שהוא "רועה זונות". למרות זאת, בית הדין הרבני הגדול הגיע למסקנה שונה בשאלת הכתובה.

בית הדין הגדול קבע שגם כאשר לא הוכחה במלואה ההגדרה ההלכתית של "רועה זונות", יש לבחון את התמונה הרחבה. במקרה שנדון לפניו היו התכתבויות, קשרים והתנהלות שהביאו את האישה למסקנה כי הבעל אינו מקיים איתה חיי נישואין סבירים וכי האמון ביניהם נשבר. מבחינת בית הדין, הדבר היה רלוונטי לשאלה מי הביא לפירוק הבית.

המשמעות חשובה מאוד: השאלה אם אדם נכנס במדויק להגדרה ההלכתית של "רועה זונות" אינה בהכרח זהה לשאלה אם התנהגותו גרמה לגירושין ולזכאות לכתובה.

"רועה זונות" אינו חזות הכול

פסק הדין השני עושה הבחנה ברורה בין שני מישורים. האחד הוא השאלה האם מתקיימים התנאים ההלכתיים לחיוב או לכפיית גירושין מכוח דין "רועה זונות". השני הוא השאלה מי גרם בפועל לכך שהנישואין הגיעו לסופם.

בית הדין קבע כי גם אם לא הוכחה אותה הגדרה במלואה, עדיין ניתן להגיע למסקנה שהתנהלות הבעל היא שהביאה את האישה לדרוש גירושין. במקרה כזה, העובדה שהאישה היא זו שפנתה לבית הדין וביקשה להתגרש אינה שוללת בהכרח את זכותה לכתובה.

באותו תיק קבע בית הדין כי הגירושין "יצאו מהבעל" וחייב אותו בתשלום כתובה בסך 180,000 ש"ח.

מבחינה מעשית, זאת נקודה שיש לבודק כמעט בכל תיק כתובה:

לא רק מי הגיש את התביעה, אלא למה היא הוגשה.

ומה אומר פסק הדין הוותיק יותר?

כבר בשנת 1999 נדרש בית הדין הרבני האזורי בתל אביב בתיק מס' 2109-13-1 למקרה שבו האישה ביקשה לחייב את בעלה בגט על רקע קשרים שקיים עם גברים. הבעל הודה בנטייתו ובקשרים מן הסוג שתואר בפסק הדין, אך ביקש שלום בית וטען שהאישה ידעה על מצבו קודם לנישואין.

בית הדין בחן בין היתר את דין "רועה זונות", את טענת המאיסות ואת ההשפעה של ההתנהגות על חיי האישות. הוא הדגיש שהשאלה אינה רק חומרת האיסור כשלעצמה, אלא הפגיעה הישירה באישה ובמערכת הנישואין.

בסופו של דבר נדחתה תביעת הבעל לשלום בית והוא חויב לתת גט.

עם זאת, יש לקרוא את פסק הדין הישן בהקשר התקופה שבה נכתב. חלק מהניסוחים והמונחים שבו אינם מתאימים לשיח המקובל כיום. לצורך הדיון המשפטי החשיבות שלו היא בעיקר בדרך שבה ניתח בית הדין את ההשפעה המעשית של ההתנהגות על הנישואין ואת הקשר שבין אותה התנהגות לבין עילת הגירושין.

ומה לגבי הוכחות?

במקרים כאלה שאלת הראיות יכולה להיות מכרעת. בתיק אחד הייתה הודאה בקיום קשר בפועל. בתיק אחר הוגשו התכתבויות מאפליקציית היכרויות, ונבחנה השאלה מה בדיוק ניתן ללמוד מהן ומה לא ניתן להוכיח באמצעותן.

לא כל הודעה, צילום מסך או התכתבות מוכיחים בהכרח את מה שהצד שמגיש אותם מבקש להוכיח. מנגד, גם כאשר ראיה מסוימת אינה מוכיחה יחסים בפועל, היא עשויה להיות רלוונטית להבנת מערכת היחסים, מצב האמון והסיבה שבגללה אחד הצדדים החליט שהנישואין הגיעו לסופם.

לכן בתיק כזה צריך לבחון לא רק איזו ראיה קיימת, אלא גם איזו טענה בדיוק רוצים להוכיח באמצעותה.

למה ייצוג בבית הדין הרבני משמעותי במיוחד במקרים כאלה?

המאמר הזה ממחיש היטב מדוע הליך בבית הדין הרבני אינו מסתכם רק בשאלה אם "הייתה בגידה". המונחים ההלכתיים והמשפטיים יכולים להיות שונים: "רועה זונות", "מאיס עלי", ידיעה מוקדמת, מחילה, "ממי יצאו הגירושין" והזכאות לכתובה אינם אותה שאלה, ולעיתים התוצאה תלויה דווקא בהבחנה ביניהם.

כאן יש משמעות להיכרות מעמיקה עם דרך החשיבה והפסיקה של בתי הדין. טוען רבני, שעוסק באופן שוטף בייצוג בפני בתי הדין הרבניים ובפרט אם מדובר בטוען רבני שהוא גם עורך דין, נדרש להכיר את המונחים ההלכתיים, את תקנות הדיון ואת הדרך שבה בתי הדין מנתחים שאלות של כתובה ועילות גירושין.

שאלות נפוצות

האם עצם העובדה שלבעל יש נטייה לגברים מקימה עילת גירושין?

לא בהכרח. בפסק הדין בתיק 1425068/1,2 הבחין בית הדין הגדול בין עצם הנטייה לבין המימוש שלה והשפעתה על חיי הנישואין. כאשר אין לנטייה השפעה מעשית והבעל מקיים את חיוביו כלפי אשתו, בית הדין ציין שעצם הנטייה אינה כשלעצמה עילת גירושין.

האם אישה שידעה לפני הנישואין על נטיית הבעל איבדה את זכותה לכתובה?

לא בהכרח. בית הדין קבע כי ידיעה על נטייה אינה שקולה להסכמה שהבעל ינהל במהלך הנישואין קשרים אינטימיים עם אחרים.

האם חייבים להוכיח שהבעל קיים יחסים מלאים עם אדם אחר?

לא תמיד לצורך שאלת הכתובה. בתיק 1442718/1 בית הדין הגדול קבע כי גם מבלי לקבוע שהוכחו יחסים מלאים או שהבעל עונה באופן מלא להגדרת "רועה זונות", ניתן לבחון אם הקשרים וההתנהלות שלו הם שהביאו למעשה לפירוק הבית.

אם האישה הגישה את תביעת הגירושין, האם היא מפסידה כתובה?

לא באופן אוטומטי. השאלה אינה רק מי פתח את התיק אלא מה הוביל להגשת התביעה וממי יצאו הגירושין בפועל.

האם התכתבויות באפליקציות היכרויות מספיקות להוכחת בגידה?

לא בהכרח. בפסק הדין בתיק 1442718/1 בית הדין הבחין בין היכולת להוכיח יחסים בפועל לבין המשמעות הרחבה יותר של ההתכתבויות על חיי הנישואין והאמון בין הצדדים.

האם ניתן לחייב בעל בגט בשל קשרים עם גברים?

בפסק הדין משנת 1999 בית הדין הרבני האזורי חייב את הבעל לתת גט לאחר שבחן את ההתנהגות בפועל ואת השפעתה על חיי הנישואין. כל מקרה, עם זאת, נבחן על פי נסיבותיו והראיות שהובאו בו.

לסיכום

שלושת פסקי הדין מלמדים שלא נכון לצמצם את הסוגייה לשאלה מהי נטייתו המינית של הבעל. בתי הדין בוחנים את ההתנהגות בפועל: האם נוהלו קשרים מחוץ לנישואין, כיצד הדבר השפיע על חיי האישות והאמון בין הצדדים, האם האישה ידעה בעבר ומה בדיוק ידעה, ובעיקר מה היה הגורם שהביא בסופו של דבר לפירוק הבית.

גם השאלה מי הגיש את תביעת הגירושין אינה מכריעה לבדה. אישה יכולה להיות זו שפונה לבית הדין ובכל זאת להיחשב כמי שנאלצה לעשות זאת בעקבות התנהלותו של הבעל, ובמצב כזה היא אינה מאבדת בהכרח את זכויותיה בכתובה.

בתיק כתובה לא מספיק לשאול מי ביקש להתגרש. צריך לשאול למה הוא ביקש להתגרש, ומה קרה קודם לכן.

במשרד עובדיה שוירץ אנו בוחנים הליכים בבית הדין הרבני מתוך שילוב בין ניתוח הראיות, הליטיגציה והמשמעות ההלכתית של העובדות. העבודה המשותפת של עו"ד ליאור עובדיה ועו"ד וטוען רבני יהושע שוירץ מאפשרת לבחון את התיק הן מזווית משפטית והן מתוך היכרות מעשית עם אופן הדיון והפסיקה בבתי הדין הרבניים.

האמור במאמר זה נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו, לראיות שהוצגו ולהחלטות בית הדין המוסמך.