האם בית הדין הרבני יכול לפסול עורך דין מייצוג?

האם בית הדין הרבני יכול לפסול עורך דין מייצוג? הגבול בין ייצוג תקיף להפרעה להליך

עורך דין שמייצג לקוח בסכסוך משפחתי צריך לדעת לעמוד על זכויותיו. לעיתים הוא נדרש להתנגד להחלטה, להתעקש ששאלה בחקירה תישאל, לבקש שהדברים יירשמו בפרוטוקול ואף לטעון שבית הדין שגה. אלא שקיים גבול בין ייצוג תקיף ונחוש לבין מצב שבו התנהלותו של המייצג עצמה הופכת לחלק מהבעיה ומפריעה לניהול ההליך.

החלטה חריגה של בית הדין הרבני האזורי בירושלים בתיק 659737/35 ממחישה עד כמה הגבול הזה יכול להיות משמעותי. באותו מקרה בית הדין לא הסתפק בהתראות או בהערות לפרוטוקול, אלא הורה בסופו של דבר על הפסקת ייצוגם של שני עורכי דין בתיקים שהתנהלו בפניו. הבסיס להחלטה היה תקנה נ"א לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, המאפשרת לבית הדין להפסיק הופעתו של מורשה אם הוא סבור שהמורשה מפריע להוצאת דין אמת לאמיתו, אינו מציית להוראות בית הדין או אינו מתייחס אליו בכבוד הראוי.

המקרה חריג, ולכן חשוב לא לקרוא אותו בצורה רחבה מדי. עצם העובדה שעורך דין מתווכח עם דיין, חולק על החלטה או מייצג את לקוחו בצורה תקיפה אינה הופכת אותו למועמד לפסילה. באותה החלטה תיאר בית הדין רצף של אירועים והתנהלות שלשיטתו חרגו בהרבה ממחלוקת מקצועית רגילה.

מה קרה באותו תיק?

ההליך עסק בסכסוך משפחתי קשה ומתמשך, שבמרכזו גם עניינן של קטינות. במהלך הדיון העלו באי כוח האישה טענה שלפיה יש למחוק הליכים מסוימים משום שלא קדם להם הליך יישוב סכסוך. בית הדין דחה את הטענה וקבע כי מדובר בהמשך של תיק קיים ובאכיפת החלטות שכבר ניתנו. לאחר מכן הוגשה גם בקשה לפסילת ההרכב, שאף היא נדחתה.

אלא שעיקר ההחלטה בכל הנוגע למייצגים עסק בדרך שבה התנהל הדיון. בית הדין תיעד מספר אירועים שבהם, לשיטתו, הופרע מהלך הדיון. בין היתר נרשמה תגובה של אחד המייצגים לאחר שבית הדין התריע בפניו כי הוא מפריע לדיון, וכן עימותים נוספים שבהם בית הדין סבר כי נחצה הגבול בין טיעון תקיף לבין התנהלות שפוגעת בניהול התקין של ההליך.

כשקוראים את ההחלטה במלואה, ברור שבית הדין לא ביסס את צעדו על משפט אחד שנאמר במהלך ויכוח. מבחינתו הייתה חשיבות לתמונה המצטברת ולהתנהלות לאורך זמן.

גם ההתנהלות מחוץ לאולם יכולה להיות משמעותית

חלק ניכר מההחלטה הוקדש למעורבות של אחד המייצגים בעניינה של אחת הקטינות. הקטינה הייתה מיוצגת באמצעות אפוטרופוס לדין, ולפי המתואר בהחלטה אחד מעורכי הדין שוחח עמה, הציע לה לכתוב מכתב לבית הדין ואף נפגש עמה במספר הזדמנויות. בית הדין הפנה בהקשר זה לכללי האתיקה, העוסק בפנייה לאדם מיוצג.

חשוב לדייק: מדובר בממצאים ובהערכות של בית הדין באותו הליך מסוים. בית הדין ראה במעורבות הזאת עניין חמור במיוחד משום שהקטינה הייתה מצויה בלב סכסוך משפחתי מורכב וכבר הייתה מיוצגת באופן עצמאי.

בהמשך ההחלטה קבע בית הדין כי בעיניו ההתנהלות הזאת לא הייתה מנותקת מההליך המשפטי, אלא השתלבה בהתנהלות רחבה יותר שלדעתו פגעה במתווה שנקבע בעניינה של הקטינה.

מה מאפשרת תקנה נ"א לתקנות הדיון?

תקנה נ"א מעניקה לבית הדין הרבני סמכות שאינה שולית. בית הדין יכול להפסיק הופעתו של מורשה (מייצג) אם הוא רואה שהמורשה מפריע להוצאת דין אמת לאמיתו, אינו מציית להוראות בית הדין או אינו מתייחס לבית הדין בכבוד הראוי.

המשמעות אינה שמייצג צריך לחשוש לחלוק על ההרכב. תפקידו של מייצג אינו להסכים עם כל החלטה. להפך, לעיתים עליו לומר לבית הדין באופן ברור שהוא חולק על ההחלטה, לבקש לעיין בה מחדש, להגיש בקשת רשות ערעור או לעמוד על כך שהתנגדותו תירשם בפרוטוקול.

אבל גם מאבק משפטי צריך להתנהל בתוך מסגרת.

במקרה שנדון כאן סבר בית הדין כי הצטברות האירועים חרגה מהמסגרת המקובלת. בהחלטה הסופית הוא הורה על הפסקת ייצוגם של שני עורכי הדין ואף פנה ללשכת עורכי הדין בבקשה לבחון את התנהלותם.

למה חשוב להכיר דווקא את סדרי הדין של בית הדין הרבני?

ההחלטה הזאת ממחישה נקודה רחבה הרבה יותר. ייצוג בבית הדין הרבני אינו דורש רק לדעת מהי עילת גירושין, מה הדין בכתובה או כיצד לטעון לעניין סמכות. צריך להכיר גם את תקנות הדיון, את הדרך שבה מתנהלים הדיונים ואת גבולות ההתנהלות של המייצג בתוך האולם.

כאן יש משמעות לניסיון של מייצג שעבודתו מתמקדת בבית הדין. טוען רבני, שעיקר עיסוקו הוא ייצוג בפני בתי הדין הרבניים, פועל בתוך המערכת הזאת באופן שוטף ונדרש להכיר את סדרי הדין, את אופן ניהול החקירות ואת הפרקטיקה הייחודית של בית הדין.

החיבור הזה טבעי לחלוטין, משום שהמאמר עצמו עוסק בדיוק באחד הדברים שמבדילים ייצוג בבית הדין מייצוג בערכאות אחרות: לא רק הדין המהותי, אלא גם הדרך שבה מנהלים את ההליך.

ייצוג תקיף אינו ייצוג מתעמת

יש לקוחות שסבורים שעורך דין טוב הוא עורך דין שמרים את הקול, מתעמת עם ההרכב ולא מוותר על אף מילה. לפעמים ההתנהלות הזאת אפילו יוצרת אצל הלקוח תחושה שהמייצג "נלחם בשבילו". אלא שהמבחן האמיתי אינו כמה חזק נשמע המייצג באולם, אלא האם ההתנהלות שלו מקדמת את האינטרסים של הלקוח.

מייצג יכול להיות תקיף מאוד בלי להפוך את הדיון לעימות אישי. הוא יכול להראות שבית הדין טועה, להציג פסיקה שסותרת את ההחלטה, להגיש ערעור ולהילחם על כל זכות מהותית של הלקוח. אבל ברגע שהדיון מתחיל לעסוק בהתנהלותו של עורך הדין במקום בטענות ובמסמכים של הלקוח, משהו השתבש.

בסופו של דבר, התיק שייך ללקוח ולא למייצג.

המטרה היא לנהל את המאבק של הלקוח, לא להפוך את המייצג למאבק נוסף בתיק.

האם ויכוח עם דיין עלול להביא להפסקת הייצוג?

לא כל ויכוח ולא כל התנגדות. גם מההחלטה עצמה עולה שהפסקת הייצוג נעשתה לאחר רצף של אירועים והתראות, ולא משום שעורך הדין פשוט לא הסכים עם בית הדין.

גם בקשת פסלות כשלעצמה אינה אסורה. אם קיימת עילת פסלות, בעל דין רשאי להעלות אותה בהתאם לדין. באותו מקרה בית הדין דחה את בקשת הפסלות, אך ההחלטה על הפסקת הייצוג התבססה על מכלול רחב בהרבה של התנהלות.

הלקח אינו "אל תתעמתו עם בית הדין". הלקח הוא לדעת כיצד להתנגד בצורה אפקטיבית. לפעמים משפט קצר ומדויק שנרשם בפרוטוקול שווה יותר מעשר דקות של ויכוח באולם.

שאלות נפוצות

האם בית הדין הרבני יכול להפסיק ייצוג של עורך דין?

כן. תקנה נ"א לתקנות הדיון מאפשרת לבית הדין להפסיק הופעתו של מורשה כאשר בית הדין סבור שהוא מפריע להוצאת דין אמת לאמיתו, אינו מציית להוראותיו או אינו מתייחס אליו בכבוד הראוי. בתיק 659737/35 נעשה שימוש בפועל בסמכות הזאת.

האם עצם הוויכוח עם בית הדין יכול להביא לפסילה?

לא בהכרח. ההחלטה שנדונה במאמר עסקה ברצף של אירועים והתראות. אין ללמוד ממנה שכל התנגדות, ויכוח משפטי או ביקורת על החלטה יכולים לבדם להצדיק הפסקת ייצוג.

האם עורך דין רשאי לבקש פסלות של הרכב בית הדין?

כן, כאשר קיימת לכך עילה משפטית מתאימה. העובדה שבקשת פסלות נדחית אינה כשלעצמה הופכת את עצם העלאתה להתנהלות פסולה.

האם הסמכות חלה רק על עורכי דין?

תקנה נ"א מנוסחת ביחס ל"מורשה", ולכן היא אינה מוגבלת דווקא לעורך דין. היא מתייחסת למי שמופיע כמייצג בפני בית הדין לרבות טוען רבני.

האם בית הדין יכול גם לפנות ללשכת עורכי הדין?

כן. במקרה שנדון כאן בית הדין החליט, בנוסף להפסקת הייצוג, לפנות ללשכת עורכי הדין בנוגע להתנהלות המייצגים.

לסיכום

החלטת בית הדין הרבני בירושלים בתיק 659737/35 היא החלטה חריגה, אך היא מלמדת היטב על החשיבות של הכרת סדרי הדין והאופן שבו נכון לנהל הליך בבית הדין הרבני.

תקנה נ"א מעניקה לבית הדין כלי משמעותי כאשר הוא סבור שהתנהלות המייצג חוצה את הגבול שבין ייצוג נחוש לבין הפרעה ממשית לניהול ההליך. באותו מקרה סבר בית הדין שהגבול נחצה, הורה על הפסקת הייצוג ואף הפנה את עניינם של המייצגים ללשכת עורכי הדין.

אין משמעות הדבר שמייצג בבית הדין צריך להיות שקט או פסיבי. בדיוק להפך. עליו לדעת להתנגד, לחקור, לעמוד על זכויות הלקוח ואף לתקוף החלטה כאשר יש לכך בסיס.

אבל יש הבדל גדול בין לנהל מאבק משפטי לבין לנהל מאבק עם בית הדין.

במשרד עובדיה שוירץ אנו רואים בניהול ההליך בבית הדין הרבני חלק מהאסטרטגיה המשפטית עצמה. העבודה המשותפת של עו"ד ליאור עובדיה ועו"ד וטוען רבני יהושע שוירץ מאפשרת לבחון את התיק הן מזווית הליטיגציה והן מתוך היכרות עם סדרי הדין והפרקטיקה הייחודית של בתי הדין הרבניים.

האמור במאמר זה נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו, למסמכים הרלוונטיים ולהחלטות בית הדין המוסמך.