האם צריך להגיש כתב הגנה בבית הדין הרבני? ההבדל מבית המשפט לענייני משפחה

מי שמקבל תביעה בבית הדין הרבני מניח לעיתים שעליו להגיש בתוך מספר ימים כתב הגנה, כפי שנהוג בבית המשפט לענייני משפחה. אלא שסדרי הדין בשתי הערכאות אינם זהים.

בבית הדין הרבני המסמך המקביל לכתב הגנה מכונה בתקנות הדיון "כתב תשובה". בתביעה שאינה תביעת מזונות, תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים אינן מטילות, ככלל, חובה אוטומטית על הנתבע להגיש כתב תשובה. לעומת זאת, בתביעת מזונות קיימת הוראה מפורשת שלפיה על הנתבע להגיש כתב תשובה לתביעה.

עם זאת, יש להדגיש נקודה חשובה: העובדה שאין בתקנות חובה כללית להגיש כתב תשובה אינה אומרת שבכל תיק ניתן להימנע מהגשתו. בפועל, בית הדין הרבני עשוי להורות בהחלטה, בהזמנה לדיון או במסגרת ניהול ההליך כי הנתבע יגיש כתב תשובה או תגובה בתוך מועד שקבע. כאשר ניתנת הוראה כזו, יש לקיימה גם אם סוג התביעה אינו נמנה עם המקרים שבהם התקנות עצמן מחייבות הגשת כתב תשובה.

המשמעות היא שלא די לדעת מה קובעות התקנות באופן כללי. לאחר קבלת תביעה בבית הדין הרבני יש לבדוק גם את ההזמנה לדיון ואת כל ההחלטות שניתנו בתיק.

כתב הגנה או כתב תשובה בבית הדין הרבני?

תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, משתמשות במונח "כתב תשובה".

תקנה לד לתקנות קובעת כי בתביעה שאינה למזונות, הנתבע רשאי, אם רצונו בכך, להגיש כתב תשובה על כתב התביעה. כלומר, נקודת המוצא בתקנות היא שהגשת כתב התשובה בתביעה רגילה אינה חובה אלא אפשרות הנתונה לנתבע.

זוהי נקודה חשובה מאוד, משום שהיא שונה באופן מהותי מסדרי הדין בבית המשפט לענייני משפחה.

עם זאת, אין להבין מתקנה לד כי לעולם אין חובה להגיש כתב תשובה. בית הדין רשאי לתת הוראה קונקרטית המחייבת את הנתבע להגיש כתב תשובה, תגובה או מסמך טענות בתוך מועד מסוים. במקרה כזה, ההוראה הספציפית של בית הדין מחייבת ויש לפעול לפיה.

בנוסף, עצם העובדה שהתקנות אינן מחייבות בכל מקרה הגשת כתב תשובה אינה אומרת שכדאי בהכרח לוותר עליו. בתיקים מורכבים, ובמיוחד בתביעות גירושין כרוכות, רכוש, כתובה, אחריות הורית או מחלוקות עובדתיות משמעותיות, כתב תשובה מסודר יכול להיות כלי חשוב להצגת גרסת הנתבע כבר בתחילת ההליך.

החריג החשוב: בתביעת מזונות קיימת חובה להגיש כתב תשובה

תקנה לג לתקנות הדיון קובעת הסדר שונה בתביעות מזונות.

לפי תקנה לג(2), נתבע בתביעת מזונות יגיש כתב תשובה לתביעה, בצירוף הטופס שנקבע בתקנות. כאן התקנות אינן משתמשות בלשון "רשאי", אלא בלשון מחייבת.

לכן התשובה לשאלה "האם חייבים להגיש כתב הגנה בבית הדין הרבני?" תלויה בסוג ההליך ובהחלטות שניתנו בתיק:

בתביעה רגילה, כגון תביעת גירושין או תביעה רכושית, תקנה לד אינה קובעת חובה כללית להגיש כתב תשובה.

בתביעת מזונות, תקנה לג קובעת במפורש חובת הגשת כתב תשובה.

ובכל הליך שבו בית הדין הורה במפורש על הגשת כתב תשובה או תגובה, יש חובה לקיים את החלטת בית הדין במועד שנקבע.

לפעמים בית הדין דורש כתב תשובה גם כשאין חובה כללית בתקנות

זו נקודה שמבלבלת מתדיינים רבים.

ייתכן שאדם יקבל תביעת גירושין או תביעה רכושית, שבה לפי תקנה לד אין חובה כללית להגיש כתב תשובה, אך בהזמנה לדיון או בהחלטה נפרדת יורה בית הדין להגיש כתב תשובה בתוך מועד מסוים.

אין בכך סתירה לתקנות. התקנות קובעות את ברירת המחדל הדיונית, אך בית הדין מוסמך לנהל את ההליך ולתת הוראות לבעלי הדין בהתאם לצורכי התיק.

לכן לא נכון להסתפק באמירה: "בבית הדין הרבני אין חובה להגיש כתב הגנה". הניסוח המדויק יותר הוא שבבית הדין הרבני אין, ככלל, חובה אוטומטית להגיש כתב תשובה בכל תביעה, אך לעיתים בית הדין עצמו מחייב את הנתבע להגיש כתב תשובה או תגובה.

במצב כזה, אין להתעלם מההחלטה רק משום שהתקנות אינן מטילות חובה כללית. יש לפעול לפי המועד וההוראות שקבע בית הדין.

מה ההבדל מבית המשפט לענייני משפחה?

בבית המשפט לענייני משפחה המצב שונה באופן ברור.

תקנה 13 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, קובעת כי כתב הגנה יוגש בתוך 30 ימים לאחר המצאת כתב התביעה לנתבע. בתביעת מזונות יש לצרף לכתב ההגנה גם הרצאת פרטים לפי הטופס המתאים.

כלומר, בבית המשפט לענייני משפחה קיימת חובה דיונית מובנית להגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע בתקנות.

ההבדל אינו רק סמנטי. בבית המשפט, נתבע שלא הגיש כתב הגנה במועד עלול להיחשף לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

בבית הדין הרבני, לעומת זאת, אין להסיק מאי הגשת כתב תשובה בתביעה שבה הגשתו אינה חובה כי הנתבע "לא התגונן" במובן האזרחי הרגיל.

עם זאת, אם בית הדין הורה באופן מפורש על הגשת כתב תשובה, התמונה משתנה, שכן במקרה כזה קיימת הוראה שיפוטית המחייבת את הנתבע לפעול.

בבית הדין הרבני הטענות נשמעות גם בעל פה

הבדל נוסף נובע ממבנה הדיון בבית הדין הרבני.

תקנה נט לתקנות הדיון קובעת כי הדיון מתנהל תחילה באמצעות טענות התובע והנתבע וחקירתם, לאחר מכן נשמעות העדויות וההוכחות, ולבסוף הסיכומים.

תקנה ס אף קובעת, ככלל, כי גם כאשר הצדדים מיוצגים, בעלי הדין עצמם טוענים בתחילה ומבררים את דבריהם, ולאחר מכן יכולים באי כוחם להסביר ולנמק את הטענות. עוד קובעת תקנה סד כי בכל שלב של הדיון רשאי בית הדין לקבל מבעלי הדין טענות והסברים נוספים.

תקנה סה אף מתייחסת למקרה שבו קיימת אי התאמה בין כתב התביעה לבין הטענות שמעלה התובע בעל פה. מכאן שההליך בבית הדין הרבני אינו בנוי באופן זהה להליך האזרחי בבית המשפט, שבו כתבי הטענות תופסים מקום מרכזי במיוחד בתיחום המחלוקת.

אם אין חובה, האם כדאי בכל זאת להגיש כתב תשובה?

במקרים רבים התשובה היא כן.

עצם העובדה שהתקנות מאפשרות לנתבע שלא להגיש כתב תשובה אינה בהכרח הופכת זאת לבחירה נכונה מבחינה משפטית או אסטרטגית.

כתב תשובה יכול לאפשר לנתבע להעמיד בפני בית הדין, עוד לפני הדיון הראשון, תמונה מסודרת של המחלוקת, להצביע על עובדות שאינן נכונות בכתב התביעה, להציג מסמכים מרכזיים ולהבהיר מהן הסוגיות שבמחלוקת.

הדבר חשוב במיוחד כאשר כתב התביעה כולל טענות קשות, טענות עובדתיות רבות או בקשות לסעדים משמעותיים.

מצד שני, קיימים תיקים שבהם אין יתרון בחשיפת מלוא קו ההגנה בכתב לפני הדיון. זו כבר שאלה של ניהול ההליך והאסטרטגיה המתאימה לתיק המסוים, ולא שאלה של חובה פורמלית בלבד.

בכל מקרה, אם בית הדין עצמו הורה על הגשת כתב תשובה, השאלה כבר אינה אם מבחינה אסטרטגית כדאי להגישו, אלא כיצד לנסח אותו באופן שמשרת בצורה הטובה ביותר את קו ההגנה.

ומה קורה אם הנתבע לא מגיע לדיון?

כאן יש להבחין היטב בין אי הגשת כתב תשובה לבין אי התייצבות.

תקנה קא לתקנות הדיון עוסקת במצב שבו התובע הופיע לדיון והנתבע, שהוזמן כדין, לא הופיע. במקרה כזה רשאי בית הדין לברר את התביעה שלא בפני הנתבע, לרבות שמיעת עדויות וראיות, ואף לתת פסק דין בהיעדרו, או לדחות את הישיבה למועד אחר.

לכן נתבע אינו יכול להסיק מכך שאין חובה כללית להגיש כתב תשובה שגם אין חשיבות להתייצבות לדיון.

אפשר בהחלט להיות במצב שבו לא הייתה חובה כללית להגיש כתב תשובה, אך אי הופעה לדיון תאפשר לבית הדין להתקדם בהליך ולתת החלטה או פסק דין בהיעדר הנתבע.

האם אפשר להעלות את כל הטענות לראשונה בדיון?

לא תמיד כדאי להסתמך על כך.

אף שסדרי הדין בבית הדין הרבני גמישים יותר, קיימות טענות שאותן חשוב להעלות בצורה ובמועד מסוימים.

דוגמה לכך היא טענת חוסר סמכות. תקנה יט לתקנות הדיון כוללת הוראות מיוחדות בעניין העלאת טענות סמכות. במקרים מסוימים אי העלאת הטענה בכתב ובמועד עלולה להביא לכך שלא תישמע בהמשך.

לכן ההחלטה שלא להגיש כתב תשובה אינה צריכה להיעשות באופן אוטומטי. יש לבדוק קודם האם קיימת טענה מקדמית או דיונית שעלולה להיפגע אם לא תועלה בזמן.

האם בית הדין יכול לדרוש טענות בכתב?

כן.

גם כאשר אין חובה כללית להגיש כתב תשובה, בית הדין יכול להורות לצדדים להגיש מסמכים וטענות בכתב.

תקנה סז לתקנות הדיון קובעת כי בית הדין רשאי, לאחר ששמע את עיקרי הטענות, לדרוש מכל אחד מן הצדדים להגיש הרצאה מפורטת בכתב ולהמציא העתק לצד השני.

בנוסף, במסגרת ניהול התיק עשוי בית הדין להורות כבר בשלב מוקדם יותר על הגשת כתב תשובה, תגובה או התייחסות בכתב. כאשר ניתנת החלטה כזו, יש לפעול לפיה גם אם תקנה לד כשלעצמה אינה מחייבת הגשת כתב תשובה באותו סוג תביעה.

לכן חשוב לקרוא לא רק את כתב התביעה, אלא גם את ההזמנה לדיון ואת כל החלטות בית הדין המצורפות אליה.

למה חשוב להכיר את ההבדל בין בית הדין הרבני לבית המשפט?

אחת הטעויות הנפוצות היא לנהל תיק בבית הדין הרבני כאילו מדובר בבית המשפט לענייני משפחה, או להפך.

שתי הערכאות דנות בחלק מן הסכסוכים המשפחתיים, אך סדרי הדין שלהן שונים.

בבית המשפט לענייני משפחה קיימת חובה להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת התביעה, ואי הגשתו עשויה להביא לפסק דין בהיעדר הגנה.

בבית הדין הרבני, לעומת זאת, תקנה לד קובעת כי בתביעה שאינה למזונות הנתבע רשאי להגיש כתב תשובה, ואילו בתביעת מזונות תקנה לג מטילה חובה מפורשת לעשות זאת.

לכך יש להוסיף את האפשרות שבית הדין ייתן בתיק מסוים הוראה המחייבת הגשת כתב תשובה גם במקום שבו אין בתקנות חובה אוטומטית.

ההבדל הזה משפיע לא רק על המועד להגשת מסמך, אלא גם על האופן שבו נכון לבנות את ההגנה, אילו טענות כדאי להעלות בכתב כבר בתחילת ההליך ואילו טענות ניתן להציג בדיון.

שאלות נפוצות

קיבלתי תביעת גירושין בבית הדין הרבני. האם אני חייב להגיש כתב הגנה?

לא קיימת בתקנות חובה כללית להגיש כתב תשובה בתביעה שאינה תביעת מזונות. תקנה לד קובעת כי הנתבע רשאי להגיש כתב תשובה אם רצונו בכך. עם זאת, יש לבדוק את ההזמנה לדיון ואת החלטות בית הדין. אם בית הדין הורה במפורש להגיש כתב תשובה או תגובה, יש לקיים את ההחלטה.

בית הדין כתב בהזמנה שעליי להגיש כתב תשובה. האם אני חייב למרות שתקנה לד אומרת "רשאי"?

כן. תקנה לד קובעת שאין חובה כללית ואוטומטית בכל תביעה שאינה מזונות, אך אם בית הדין נתן בתיק הספציפי הוראה המחייבת הגשת כתב תשובה בתוך מועד מסוים, יש לפעול בהתאם להחלטתו.

תוך כמה זמן צריך להגיש כתב תשובה בבית הדין הרבני?

בתביעות רגילות שבהן תקנה לד מאפשרת הגשת כתב תשובה מרצון, התקנה עצמה אינה קובעת מועד כללי להגשתו. אם בית הדין קבע בהחלטה או בהזמנה מועד להגשת כתב תשובה או תגובה, יש לעמוד במועד שקבע.

בתביעת מזונות בבית הדין הרבני צריך להגיש כתב תשובה?

כן. תקנה לג(2) קובעת במפורש שנתבע בתביעת מזונות יגיש כתב תשובה בצירוף הטופס הנדרש.

האם בבית המשפט לענייני משפחה גם אפשר לא להגיש כתב הגנה?

לא. בבית המשפט לענייני משפחה קיימת חובה להגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע בתקנות. אי הגשת כתב הגנה עלולה להביא לפסק דין בהיעדר הגנה.

אם לא הגשתי כתב תשובה בבית הדין הרבני, אני עדיין חייב להגיע לדיון?

כן. אין קשר בין האפשרות שלא להגיש כתב תשובה בתביעה מסוימת לבין החובה להתייצב לדיון שאליו הוזמנת כדין. אי התייצבות עלולה לאפשר לבית הדין לברר את התביעה ולתת פסק דין בהיעדרך.

האם בכל מקרה עדיף להגיש כתב תשובה?

לא בהכרח. מדובר גם בשאלה אסטרטגית. בחלק מן התיקים חשוב מאוד להעמיד בפני בית הדין גרסה מפורטת ומסמכים כבר בתחילת הדרך, ובתיקים אחרים ייתכן שנכון לנהל את הטענות בדרך אחרת. אולם כאשר בית הדין הורה במפורש על הגשת כתב תשובה, יש לקיים את ההחלטה.

ניהול הליך בבית הדין הרבני מחייב היכרות עם סדרי הדין המיוחדים לערכאה

משרד עורכי הדין עובדיה-שוירץ עוסק בדיני משפחה ובייצוג בפני בתי הדין הרבניים, לרבות בתביעות גירושין, רכוש, כתובה, מזונות, אחריות הורית וסעדים זמניים.

ניהול תיק בבית הדין הרבני אינו זהה לניהול תיק בבית המשפט לענייני משפחה. ההבדלים מתחילים כבר בשלב הראשון של ההליך, בשאלה אם נדרש כתב תשובה, וממשיכים בדרך שמיעת הטענות, העלאת טענות סמכות, הבאת ראיות והצגת טענות במהלך הדיון.

לכן לאחר קבלת תביעה בבית הדין הרבני חשוב לבדוק לא רק מה נטען בתביעה, אלא גם מהו סוג ההליך, האם התקנות מחייבות הגשת כתב תשובה, האם בית הדין נתן הוראה מיוחדת המחייבת זאת, ומהן הטענות שחשוב להעלות כבר בשלב הראשוני.

המאמר נועד להציג מידע משפטי כללי בלבד. אין באמור בו משום ייעוץ משפטי, חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ פרטני, ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות.