תיקון טעות קולמוס בצוואה: מתי בית המשפט רשאי להוסיף מילה לצוואה?

לעיתים מילה אחת בצוואה יכולה לשנות את התוצאה כולה. כאשר אותה מילה חסרה, בית המשפט נדרש להכריע בשאלה רגישה במיוחד: האם מדובר בטעות קולמוס שניתן לתקן, או שמא הוספת המילה תהפוך את בית המשפט למי שכותב עבור המצווה צוואה חדשה לאחר מותו.

פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בת"ע 11273-09-21 עסק בדיוק בשאלה זו. בצוואה שנערכה בשנת 1996 נכתב כי אם בתה של המנוחה תלך לעולמה, יעבור חלקה לאחיה. שנים לאחר מכן התעוררה מחלוקת האם חסרה במשפט מילה אחת, "לפני", כך שהוראת הצוואה נועדה לחול רק אם הבת תלך לעולמה לפני אמה. בית המשפט קיבל את הטענה, קבע כי מדובר בטעות סופר ותיקן את נוסח הצוואה.

מילה אחת שהשפיעה על זהות היורשים

המנוחה ערכה צוואה ביום 21.8.1996. בצוואתה חילקה שלוש דירות בין שני ילדיה וקבעה כי יתר רכושה יחולק ביניהם בחלקים שווים. סעיף 4 לצוואה קבע: "אם בתי, א., תלך חו"ח לעולמה - יעבור כל חלקה עפ"י צוואה זו לאחיה, ש.".

בית המשפט מצא קושי בנוסח בנסיבות המקרה. המילה "אם" יוצרת תנאי, אלא שפטירת אדם אינה אירוע שספק אם יתרחש. אם כוונת המנוחה הייתה שכל חלקה של הבת יעבור לאח לאחר פטירתה בכל שלב, היה ניתן לצפות לניסוח של "לאחר פטירת בתי", "כאשר תלך לעולמה" או לניסוח מפורש של הוראת יורש אחר יורש. לעומת זאת, הניסוח "אם תלך חו"ח לעולמה" התיישב עם אפשרות אחרת: שהמנוחה ביקשה לקבוע מה יקרה רק אם בתה תלך לעולמה לפניה.

המחלוקת לא הייתה סמנטית בלבד. הבת נפטרה לאחר המנוחה, ולפיכך השאלה אם המילה "לפני" נשמטה מן הסעיף הכריעה האם חלקה של הבת בעיזבון יעבור ליורשיה שלה או לאחיה.

טעות של המצווה וטעות של עורך הצוואה אינן אותו דבר

אחת ההבחנות החשובות בפסק הדין היא בין טעות של המצווה לבין טעות סופר בניסוח הצוואה. התובע הפנה בתחילה גם לסעיף 30(ב) לחוק הירושה, אולם בית המשפט הבהיר כי סעיף זה עוסק בטעות יסודית של המצווה עצמו, כגון תפיסה שגויה של מצב עובדתי, טעות בדין או טעות במניע שהביאה אותו לערוך את הצוואה כפי שערך אותה.

במקרה שנדון לא נטען שהמנוחה טעתה ברצונה. הטענה הייתה אחרת: עורך הדין שניסח את הצוואה השמיט בשגגה מילה בעת ההדפסה. לכן הסעיף הרלוונטי היה סעיף 32 לחוק הירושה, המאפשר לבית המשפט לתקן טעות סופר שנפלה בצוואה, ובלבד שניתן לקבוע בבירור מה הייתה כוונתו האמיתית של המצווה.

הדרישה הזאת חשובה. לא כל ניסוח לא מוצלח ולא כל משפט עמום מאפשרים לבית המשפט לשנות את הצוואה. כדי לתקן טעות קולמוס צריך להשתכנע שהטעות אכן נפלה בניסוח ושקיימת תשתית ברורה המאפשרת לדעת מה ביקש המצווה לכתוב מלכתחילה.

כיצד הוכיחו שהמילה "לפני" נשמטה?

הראיה המרכזית הייתה עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה. אף שחלפו שנים רבות והוא לא יכול היה לזכור במדויק את השיחה שניהל עם המנוחה, הוא העיד באופן ברור כי הניסוח בסעיף 4 אינו נוסח שהיה כותב וכי לשיטתו המילה "לפני" נשמטה בטעות.

עורך הדין הסביר כי כאשר ביקש לקבוע מצב שבו נהנה ילך לעולמו לפני המצווה, נהג להשתמש בניסוח הכולל את המילה "לפני". לעומת זאת, כאשר רצה לקבוע יורש אחר יורש לאחר פטירת הנהנה, השתמש בנוסח אחר, כגון "לאחר אריכות ימיו ושנותיו". כדי לתמוך בעדותו הוא הציג דוגמאות לצוואות שערך בשנים סמוכות לעריכת צוואת המנוחה, ובהן ניתן היה לראות את דפוסי הניסוח שעליהם העיד.

בית המשפט מצא את עדותו עקבית, ברורה וקוהרנטית, וקבע שהיא לא נסתרה. הדוגמאות שהציג עורך הדין חיזקו את המסקנה כי מדובר בהשמטה של מילה ולא בניסיון מאוחר לשנות את משמעות הצוואה.

בית המשפט אינו רשאי לכתוב צוואה חדשה

הגבול בין תיקון טעות לבין כתיבה מחדש של צוואה הוא גבול מהותי. סעיף 32 לחוק הירושה אינו מעניק לבית המשפט רשות לשפר את הצוואה או ליצור הסדר שנראה לו צודק יותר. תפקידו הוא להתחקות אחר רצונו האמיתי של המצווה, וכאשר מוכחת טעות סופר ברורה, לתקן את הטעות כך שהמסמך יבטא את אותו רצון.

בפסק הדין נקבע כי הוספת המילה "לפני" אינה משנה את הצוואה אלא יוצקת תוכן ממשי למשפט שכפי שנכתב לא ניתן היה להבין את התנאי שבו. בית המשפט גם העדיף פתרון שמקיים את הוראת הצוואה על פני ביטולה, בהתאם לעקרונות הפרשנות הקבועים בחוק הירושה.

לעומת זאת, נדחתה הטענה שלפיה יש לפרש את הסעיף כאילו נכתב "בין אם לפני ובין אם אחרי". בית המשפט ציין כי פירוש כזה מחייב למעשה להוסיף משפט שלם שאינו מופיע בצוואה, ואינו נתמך בלשון הצוואה או בעדות עורך הצוואה. זהו בדיוק ההבדל בין תיקון טעות מוכחת לבין יצירת הוראה חדשה.

גם לשון הצוואה עצמה הייתה משמעותית

בית המשפט לא הסתפק בעדותו של עורך הדין. הוא בחן גם את המילים שבהן בחרה הצוואה עצמה. נקבע כי המילה "אם" היא מילת תנאי, ואילו המילים "כאשר" או "לאחר" היו מתאימות למצב שבו ההוראה אמורה לחול בוודאות לאחר פטירת הבת. גם הביטוי "חס וחלילה" חיזק את ההבנה שמדובר באפשרות שהמנוחה קיוותה שלא תתרחש, כלומר שהבת תלך לעולמה עוד בחייה. אין זו מסקנה אוטומטית מכל שימוש במילה "אם" בצוואה; במקרה זה היא נשענה גם על יתר הנוסח ועל עדותו של עורך הצוואה.

מכאן הגיע בית המשפט למסקנה שהמילה החסרה משתלבת באופן טבעי בתוך המשפט: "אם בתי, א., תלך חו"ח לעולמה לפני - יעבור כל חלקה עפ"י צוואה זו לאחיה, ש.". במילים אחרות, האח היה אמור להיכנס בנעלי אחותו רק אם היא לא תהיה בחיים במועד פטירת האם.

ומה לגבי העובדה שהתיקון התבקש שנים רבות לאחר קיום הצוואה?

מנהלות העיזבון טענו בין היתר לשיהוי משמעותי, שכן צו קיום הצוואה ניתן כבר בשנת 2004 וההליך לתיקון הוגש שנים לאחר מכן. גם טענה זו נדחתה בנסיבות המקרה.

בית המשפט קיבל את גרסת התובע שלפיה במשך שנים הוא הבין שאין לו זכויות בדירה, ורק בשנת 2021, לאחר שנחשף לצוואה עצמה ולתצהירו של עורך הדין שערך אותה, הבין שקיימת טענה לטעות בנוסח. על יסוד נסיבות אלה נדחתה הטענה להתיישנות או לשיהוי בלתי סביר.

אין ללמוד מכך ששיהוי לעולם אינו רלוונטי. ככל שחולף זמן רב יותר, עלולים להיעלם מסמכים, עדים עלולים ללכת לעולמם והיכולת לברר את רצון המצווה עלולה להיפגע. במקרה הזה, למרות חלוף הזמן, נמצאה תשתית ראייתית מספקת לתיקון.

התוצאה: הצוואה תוקנה וניתן צו קיום מתוקן

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי נפלה טעות סופר בסעיף 4 לצוואה, וכי המילה "לפני" הושמטה בשגגה על ידי עורך הצוואה. נקבע שניתן לקבוע בבירור את כוונתה האמיתית של המנוחה, ולכן נוסח הסעיף תוקן בהתאם.

התביעה התקבלה ונקבע כי יינתן צו קיום צוואה מתוקן. בנוסף נפסקו לטובת התובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 37,736 ש"ח, לתשלום בידי מנהלות העיזבון מתוך עיזבון האח. פסק הדין ניתן ביום 6.9.2024.

מה ניתן ללמוד מפסק הדין?

פסק הדין ממחיש כי צוואה אינה מסמך שחסין מטעויות ניסוח. גם צוואה שנערכה על ידי עורך דין, נחתמה וקוימה שנים קודם לכן יכולה לעורר שאלה אם מילה נשמטה או אם נוסח מסוים אינו מבטא את רצון המצווה.

עם זאת, תיקון טעות קולמוס אינו עניין שבשגרה. המבקש לתקן צוואה צריך להציג לבית המשפט בסיס ראייתי ברור שממנו ניתן לקבוע הן שנפלה טעות והן מה הייתה הכוונה האמיתית שאותה מבקשים להשיב למסמך. עדות עורך הצוואה יכולה להיות משמעותית מאוד, במיוחד כאשר היא נתמכת בדפוסי ניסוח קבועים, במסמכים נוספים ובהיגיון הפנימי של הצוואה עצמה.

מבחינה מעשית, גם בעת עריכת צוואה כדאי לקרוא כל סעיף לא רק מבחינת הניסוח המשפטי אלא גם מבחינת התוצאה שתיווצר בתרחישים שונים: מי נפטר לפני מי, מה קורה אם יורש אינו בחיים, האם מדובר ביורש במקום יורש או ביורש אחר יורש, והאם הניסוח משקף במדויק את מה שהמצווה ביקש להשיג.

שאלות נפוצות

האם בית המשפט יכול להוסיף מילה לצוואה?

כן, במקרים המתאימים. סעיף 32 לחוק הירושה מאפשר לתקן טעות סופר שנפלה בצוואה כאשר ניתן לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה. אין מדובר בסמכות לשכתב את הצוואה, אלא לתקן טעות מוכחת.

מה ההבדל בין טעות קולמוס לבין טעות של המצווה?

טעות של המצווה נוגעת למצב שבו המצווה עצמו פעל מתוך תפיסה שגויה של עובדה, דין או מניע. טעות קולמוס היא טעות בניסוח או בהעתקת רצונו אל המסמך, למשל השמטת מילה בעת הקלדת הצוואה. לכל אחת מן הסוגיות מסגרת משפטית שונה.

האם עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה מספיקה?

היא יכולה להיות ראיה משמעותית, אך בית המשפט בוחן את מלוא התמונה. במקרה שנדון עדותו של עורך הצוואה הייתה עקבית ונתמכה בדוגמאות לצוואות אחרות שערך באותה תקופה ובמשמעות הלשונית של הסעיף עצמו.

האם אפשר לתקן צוואה שכבר ניתן לגביה צו קיום?

בנסיבות מתאימות כן. עצם העובדה שניתן צו קיום אינה מונעת בהכרח בירור מאוחר של טענה לטעות בנוסח, אך חלוף הזמן, מקור הטעות והראיות שניתן עדיין להציג עשויים להיות בעלי משקל משמעותי.

מה קורה אם אי אפשר לדעת בוודאות מה המצווה התכוון?

כאשר לא ניתן לקבוע בבירור את הכוונה האמיתית, בית המשפט אינו אמור להשלים בעצמו את החסר וליצור הוראה חדשה. במקרים מסוימים הוראה שלא ניתן להבין את משמעותה עלולה להיות בטלה, ולכן ההבחנה בין פרשנות לגיטימית לבין יצירת צוואה חדשה היא מרכזית.

כיצד ניתן לצמצם מראש סיכון לטעות בצוואה?

חשוב לעבור על הצוואה לאחר ניסוחה ולבחון כל הוראה גם במצבים עתידיים אפשריים. בצוואות הכוללות הוראות חלופיות, יורשים במקום יורשים או יורש אחר יורש, יש חשיבות מיוחדת לניסוח מדויק של מועדי הפטירה ושל התנאים להפעלת כל הוראה.

ניסוח נכון של צוואה יכול למנוע הליכים ארוכים לאחר הפטירה

במשרד עורכי הדין עובדיה-שוירץ אנו עוסקים בעריכת צוואות, בפרשנות צוואות, בהתנגדויות לצוואות ובהליכים לתיקון ולביטול צווי קיום. כאשר מתעוררת מחלוקת לגבי מילה חסרה, ניסוח שגוי או הוראה שאינה ברורה, יש לבחון לא רק את לשון הסעיף הבודד אלא את הצוואה כולה, נסיבות עריכתה, עדות עורך הצוואה והראיות שיכולות ללמד על רצונו האמיתי של המצווה.

במקרים כאלה יש חשיבות רבה לפעול בצורה מדויקת. תיקון טעות קולמוס יכול לשנות את זהות היורשים ואת חלוקת העיזבון, אך בית המשפט יעשה זאת רק כאשר קיימת תשתית המאפשרת לקבוע בבירור כי מדובר בטעות ומהו הנוסח שמשקף את רצון המצווה.

המאמר נועד להציג מידע משפטי כללי בלבד. אין באמור בו משום ייעוץ משפטי, חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ פרטני, ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות.